°, ש"נ, — מעשה הנשען על זולתו או על דבר: ורצו חכמים לקבל הדברים ומצאו דיבור שתחתיו עמידה ושכיבה וישיבה ותלייה ושעינה והוא מדרס (ערוך ערך דרס). — ואמר הפיטן: קושט שעינת עץ, לעומסי פרי עץ (ר"א קליר, אימתי בחיל, קרוב' א סכות). מאהַב יראיו בֵּרַר בִּסוס שעינתו, ידידות ציון חמד קדשת שכינתו (מאיר בן יצחק שץ, את השם, יוצר שבת בין יו"כ וסכות).