1, פ"ע במקרא רק  צווּי מ"ר שֹׁעוּ, — היה סתום עינים, כאלו טוח כטיח:  verklebt sein; être collé, bouché; to be glued: התמהמהו ותמהו השתעשעו וָשֹׁעוּ שכרו ולא יין נעו ולא שכר (ישע' כט י).2 — ובתו"מ, בפרט בינ', שע, שוע, נטוח ומחָלק, poliert; poli; polished: לא תלבש שעטנז דבר שהוא שוע טוי ונוז וכו' לבדים אסורים מפני שהם שועים (כלאים ט ח-ט). ועי' שעטנז. — ומ"ר שֹׁעִים, במשמ' מקומות מחָלקים צד חלק: מקרקר קיר ושוע אל ההר, שהיו מקרקרים קורות בתיהם ועושין אותן מגינים ומעמידים אותן על שועיהם (מד"ר איכה פתיחה). — ובסהמ"א: קערה שמלח בה בשר אפילו היתה שועה באבר אסור לאכול בה (רמב"ם, מאכלות אסורות ו). כלי חרס השועים באבר שנשתמשו בהן ביין נסך, אם היו לבנים או אדומים או שחורים מותרין (הוא, שם יא). וכן כלי חרשים אינו צריך להטביל אבל השועין באבר הרי הן ככלי מתכת וצריכין טבילה (הוא, שם יז). — °ואף במשמ' פ"י, שע את הכלי, החליקו, hoblen, polieren; raboter; to plane: כשאינם שועין ושופין את החבית מבפנים ומבחוץ יפה יפה (ערוך, ערך בעבוע). הריקנא בפני עצמה טהורה פי' ברזל הוא בתוך העץ והוא עשוי לשוע ולהחליק הנסרים והוא מכלי הנגרים וכו' (הוא, ערך רגן). צמר ופשתים שטרפן זה עם זה ושע אותן ועשה מהן לבדין הרי אלו כלאים (רמב"ם, כלאים ו). — ואמר הפיטן:  תשורת שִלישים מנו שַׁעְתָּה3, ומשָלישים אותו הושעתה (ינאי, אלף המגן, קרוב' בראש', זולאי כז). — ואמר המשורר:  קצר שפתי אל לעון יחשב, כי צללי אזני ועיני שעו (ראב"ע, כהנא ב, 36). 

— הִפע', הֵשַׁע, במקרא רק צווּי הָשַׁע, טח, סתם בטיח verkleben; coller; to glue: השמן4 לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו הָשַׁע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו (ישע' ו י).5 — ובקצור השע במשמ' השע עין, סתם והעלים עין:  הָשַׁע6 ממני ואבליגה בטרם אלך ואינני (תהל' לט יד).7 —  ואמר הפיטן:  טוב משגלה לו קץ מזֻמן, השע והבליג וקץ כמן (ר"א קליר, איכה את אשר, קינות לט' באב). דופי ערלתה בה היא משעת ולכורה אוזן מרשעת (ינאי, זולאי קכד). ימשחנו שמן ששון ועין אויבינו ישע (מדה"ג, מרגליות רט). — ואמר המשורר:  דור נאלח עיניו מאד רמו אבל אתם להביט האמת השעו8 (רמב"ע, נטפי דמעות, ברודי, קסח).