1 צורה זו לא באה בתנך, וכבר פקפק בה בֶטכר Bö. § 632, 776, וכך נראה באמת דעת הקדמונים כי היחיד הוא מקצוע, אמר ריב"ג וז"ל:  ומנ הד'א אלמעני אשתק לאלה אלנג'אר וכו' אלתי יקשר בהא וג'ה אלעוד התי ישאויה וימלשה וישמי מקצוע כמא קיל יעשהו במקצעות, —  ובעבר':  ומן הענין הזה (מן ענין קלוּף) גזרו לכלי הנגר וכו' אשר יקלף בו פני העץ עד שישוהו ויחליקנו מקצוע כמו שנאמר יעשהו במקצעות.  ע"כ.  אך החדשים (גזנ' והבאים אחריו) קבעו צורה זו וקבלה גם בן זאב, והסכים לזה גם ברט (Barth, Nominal. § 169).

2   השבעי' וגם עקילס תרגמו במשמ' פִּנָּה וזוית, כמו מקצוע שבספר יחזקאל, ואע"פ שאין זה נכון עכ"פ זו עדות כי בזמן ההוא היתה מלה זו כאן כצורתה בספרינו.  יונתן תרגם באזמליא.  רסע"ג תרגם יעשהו במקצעות, יצנעה באלרנדג', והוא כלי מלאכת הנגרים שנזכר בפנים.  וכך ריב"ג, עי' הערה הקודמת, וכך רד"ק בהשרשים, וז"ל:  וכן נקרא הכלי שמקלף בו החרש העץ ומחליקו.  ע"כ.  וכך רֹב המפרשים.  וכן בן זאב:  שם כלי-חרש לקלף הנסרים להיות חלק.  ע"כ.  ויש עוד להביא ראיה לפרוש זה להשם מקצעות מעצם הפעל המשמש בכתוב זה לפעולת המקצעות, והוא:  יעשהו.  כי קשה להניח כי הוא הפעל עשה הרגיל, שאין זה מדרך מליץ גדול עשיר הלשון כישעיהו זה להשתמש בפעל כל כך כללי למלאכה מיוחדה בכלי מיוחד, וכמו שאנו רואים כי להמלאכה בשרד ובמחוגה לא השתמש בפעל הכללי עשה אלא בהפעל המיוחד תאר, ובהפעל הכללי עשה השתמש אח"כ להמלאכה הכללית:  יעשהו כתבנית איש.  ולכן יש לחשב כי המלה יעשהו שלפני המלה במקצעות נשתבשה ממלה אחרת דומה לה, והיא יְשֹׁעֵהוּ, משרש שעע, במשמ' עשה חלק, שהוא באמת משמש בלשון סורית למלאכה זו, וכן בארמ' בפרוש רה"ג לטהרות (כלים יג ד) בפרוש מלת רוקני.  ועי' שרש  שעע.