שֲׁעַף
*, ש"ז, — שרף צמיג ודבוק: הדם והדיו והדבש והחלב ושרף התות וכו' יבשין חוצצין, לחין אין חוצצין ושאר כל השרפין בין לחין ובין יבשין הרי אלו חוצצין (מפני) שהן של שעף1 (תוספת' מקו' ו ט).
1 [כך הגרסה אצל צוק"מ, וכן עקר, ובדפוסי הגמרא: מפני שהן שרף והמלה שאולה מארמ' ובאה בתרג' (בראש' לח ה. מג יא) כתמורת נכאת (עי' שם) בעבר', ולשון המאמר מורה על כונתה כלשון חֹמר דביק וצמוג, בלתי נוזל, שהוא בין היבש ובין הלח, ויש רואים במלה מבטא אחר של שעוה, ואינו מסתבר.]