1, — מין ממיני הסממנים טוב הריח, Tragant; adragante; tragacanth: והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נְכֹאת וצרי ולט (בראש' לז כה). קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נְכֹאת ולט בטנים ושקדים (שם מג יא). — ואמר המליץ: ויום שברו מזורו לא ירפא מזור רופא וצריו עם נכאתֹה (ר"י חריזי, הענק אות נ). — והשתמש בו ראב"ע במשמ' שֵׁם לְהאַלּוֹן: ובחלקו (של שבתאי) מן האילנים אילן העפצים והחרוב והנכאת הנקרא בלוט (ראב"ע, ראש' חכמה ד, כ"י פריז). — ועי' נְכֹת.