* 1, פ"י, —  דקר בשפוד וכד',  durchbohren;  forer,  percer;to pierce: מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאינה, אמר רבי בר חמא כגון שעקץ תאינה בשבת דעלה קא מיקטיל והא תניא אמרו לו תחת תאינה הרגו אלא אמר רמי בר חמא כגון ששפדו בייחור של תאינה (סנה' מא.). — ובסהמ"א: זויקו (לה כחלי), שפודו, תנו לה כחל בשפוד (רש"י חול' קט:)2. —  ואמר המשורר: וכל התבשילין צלוים שפודים שלוקין וכבושין מכל מין ומין (יונא הכהן רַפָּא, חגיגת הקרניול, מבחר השירה העברית באיטליה, שירמן, שכח).

—  הִפע', °הִשְׁפִּיד —  שם את השפוד: אסור להשפיד בשפוד כבד על הבשר לכתחלה ואם עשה עשוי (פסיקתא זוטרתא, בובר, ויקרא ט:).