1, קל לא נמצא במקרא.
— נִפע', בינ' נִשְׁפָּה2: על הר נִשְׁפָּה שאו נס הרימו קול להם הניפו יד ויבאו פתחי נדיבים ישע' יג ב. — ובסהמ"א, במשמ' °נפחת, קֻ ק-3: אפילו יש להן שפוי עידית שהן פחותין מן הזיבורית וכן נכסים שדופין חרבין שהיו עידית ונשפו ונתחתכו וכו' תשו' הגא' הרכבי לב; אוצה"ג, גיטין, 100.
— פֻע', שֻׁפָּה שֻׁפּוּ4, — שטהרו ונקו, הבריאו ותקנו אותו, rein, gesund werden; être pur, sain; to be clean, healthy: יכל בשרו מראי וְשֻׁפּוּ5 עצמתיו לא ראו איו' לג כא6. — ובת"מ, בינ' משֻׁפה בריא, מְתֻקָּן7, מֻתְקָן, zugeriehtet; préparé; prepaired: מה פליגין כשגזלו (את השופר) משופה אבל אם גזלו ושיפהו דמים הוא חייב ירוש' סוכה ג א. הכא נמי לא נגזר נסרים משיפין אטו כלים סוכת טו.. כגון שגזל עצים משופין ועשאן כלים ר' יעקב, ב"ק לד:. — ובסהמ"א לפי הבנה שונה: ולחתוך עליו ראש הקולמוס המשופה פי' הגאונים אפשטין 26. עיניהם יפות וידיהם רחבות ומשופות תשובת גאו' מן, 1918 JQR 179. דלא משפיין, שאין משופות8 ומסותתות רגמ"ה, ב"ב ג.. ועל כן נקראו יתדות דרכים שהן משופין כיתדות שיתייבשו ערוך ערך גץ. פרייפרין, עצים משופים ונאים לעשות לו אפריון רש"י, ב"מ עה:. הדרי הודרי, משופין ומתוקנין רהיטי הגג הוא ב"ב ג:. ומים צלולין, שנשאבו ועמדו בכלי יום או יומים להיות צלולין ושופו העליונית בנחת במסננת הוא, ע"ז ל.. אבל לא מכר האבנים וכו' ולא הקנים שבכרם שלא הועמדו עדיין תחת הגפנים אע"פ שהן משופין וחלקין ומוכנין לכך טור חו"מ רעו. ואמנם הכסף הזה הוא ישפה בפצירה פים ומשור עד שישוב כאבק קאנון ד ג ז ג. ורשות הקונה הנזכר וביד ורשות באי כחו העמדה גמורה ושלמה משופה ומנוקה מכל מיני ערעורים שבעולם פרח מטה אהרן קיח, רא:. ראיתי עיר כלילת יופי בהדרי הדרים מיופה ומשופה ומנוקה חיד"א, מעגל טוב השלם 34. — ובמשמ' לגנאי9, אמר המשורר: והתירו (יין) אסיר בציר ועצור שנתים בלב כדים אטומים, והנה שׂב זמן שפה10 בשרו אבל עינו מאדם בעלמים ר"ש הנגיד התדע את פעלי, בן תהלים, הברמן ג 12. שופו11 עצמינו ואיך יוכלו עמד נגדם וצורים בם לבד שחקנו רמב"ע, לא הזמן דמה, ברודי, רב. אז נועץ הערום ויצם יומים עד שפו עצמותיו רזה גוֵהו יל"ג, משלי יהודה כ.12 במקור חסר המספר של הערה זו.
— קל, *שָׁפָה, — היה נקי, בפרט ממים וממחלה, היה בריא13, rein, gesund sein; être pur, Sain; to be pure, heaithy: המקשה נדה, קשתה שלשה ימים וכו' ושפתה מעת לעת וכו' ר' יהושע אומר לילה ויום וכו' ששפתה מן הצער ולא מן הדם נדה ד ד. המקשה כמה תשפה ותהא זבה תוספת' עדי' ב ז. קשתה יום אחד ושפתה שנים וכו' ושפתה יום אחד או ששפתה וקשתה וחזרה ושפתה וכו' נדה ל:. ועי' שָׁפוּי.14
— פִע', *שִׁפָּה15, — רפא, תקן, heilen, gutmachen, zurichten; querir, (p)réparer; to cure, (p)repair: הקונה שני אילנות בתוך שדה חברו וכו' הגדילו לא ישפה16 וכו' קנה שלשה קנה קרקע הגדילו ישפה ב"ב ה ד. במשַנה סדר נטיעתם, לעצים ברוצף, לקורות במשפה ר' זעירא, ירוש' ערלה א א. אבל גזלו ושיפהו דמים הוא חייב שם סוכה ג א. גזל עצים ושיפן, אבנים וסיתתן וכו' משלם כשעת הגזלה ב"ק צג:. עכו"ם ששיפה כו"ם וכו' וישראל ששיפה כו"ם וכו' ע"ז מב.. המבטל שדה חבירו חייב לשפות לו ר' יצחק, ירוש' ב"מ ה ה; שם ע ג. הבורר צרורות מתוך כרייו של חבירו חייב לשפות לו שם ב"ב ו א. — ובסהמ"א: גוי ששיפה ע"ז לצרכו היא ושפאיה מותרין והזהיר יתרו לב. שמשפה (הקב"ה) ובונה ולד במעי אמו מדרש עשרת הדברות, דבור ששי, ביהמ"ד ילינק א, 78. ואם היתה מחט שאינה נקובה וכו' וכבר שיפה אותה ומירקה וכו' הרי היא כתורת כלי ר' נסים גאון, שבת נג.. ומדתנן בשנים הגדילו לא ישפה אלמא יש לו וכו' כיון דאפי' משפה אינו תוספות ד"ה מדברי, ב"ב פב:. כיון שאמרו ישפה על המוכר להביא ראיה שאם הגדילו היה משפה טוחו"מ ריו. גזל מעות ישנות וחדשם ושיפם לא קנה שם שם. — וברפואה: גרגירא מעלי, דמשפה גלגל העין ר"ח, שבת קט.. — ואמר הפיטן: תורי זמר קרסתי ושפיתי, זהב שירי עלימו חפיתי רסע"ג, אזהרות, סדור רסע"ג, קפט.
— הִתפ', *הִשְׁתַּפָּה. — נעשה שפוי ובריא17, genosen; guéir; to recover: שוטה ונשתפה נכרי ונתגייר פסול וכו' שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר גיט' ב ו. נשתפה השוטה והגדיל הקטן ב"ק ד ד. חרש ונתפקה שוטה ונשתפה תוספת' כתוב' א ג. והוא שבא עליה משנתפקח ומשנשתפה ר' לעזר בשם ר' חנינה, ירוש' כתוב' ט יג. מתני' פליגא על ריש לקיש וכו' פתר לה לכשישתפה אין דבריו האחרונים כלום שם גיט' ז א. חרש ושוטה שנשאו פקחות אע"פ שנתפקח חרש ונשתפה השוטה אין להם עליהם כלום יבמ' קיג.. אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה פסול (ר' ירמיה בשם ר' אבהו בשם ר' יוחנן, נדר' לו., סנה' מז. ועוד). בשעה שנפקדה אמנו שרה הרבה עקרות נפקדו עמה הרבה חרשים נתפקחו וכו' הרבה שוטים נשתפו מד"ר בראש' נג. — ובמשמ' התפצה, בא על שכרו: נתנן לאריס הוא משתפה ממנו וכו' נתנן לאריס היא משתפה ממנו ירוש' כתוב' ח ה. — ובסהמ"א: היה השליח קטן וכו' חרש ונתפקח שוטה ונשתפה וכו' רמב"ם, גירושין ו ח. אחר שבועים ימים נשתפה שלמה הנ"ל והיא גם היא שנתה את טעמה לחזור אליו שמש צדקה מורפורגו ב, ה:.
1 [אין הוראת הפעל הזה מראש לשון החלקה או קציצה, ולא נולדה היראה שניה זו אלא מתוך בלבול שרש בשרש שיף. כמבאר לקמן ומשמ' השרש היא בעקר אך כלשון טהטר ו בראה, וכן שפא, שפי בסור' כמבֹאר גם בהערות שאחר זו. ואין להשוות בערב' שַׂפי, אשׂפי سفى , اسفى במשמ' טאטא הרוח את האבק כמובא במלונים, הואיל ואין כאן אלא פעל משני, הנגזר מן שׂפא سفا במשמ' אבק. ואולם אפשר שיש לזהות את השרש בערב' שׁפי شفى במשמ' היה בריא, וגם רפא לו, ועי' שָׁפוּי.]
2 [כך,כצורת בינ' נפע' מן שפה, ובמשמ' חלק או גבח, הבינו מלה זו רב המפרשים, וכן למשל השבעים: πεδινοῦ שטוח, אבל וולג': Caliginosum מורה על לשון נשף וחשך, וכן מפרש א"ע בפרושו (בהולאת פרידלנדר), בדומה אל הרי נשף ירמ' יג יו, ואפשר שהכונה למשאות אש שזמנן דוקא בנשף בחשך, ואם כן אין כאן צורה מן שפה, וצ"ע.]
3 [ע"פ הבנה זו של שׂפה במקרא.]
4 [הפעל בא במקרא גם בבנין פִע', במקום שהמסֹרת לא הכירה בו, באיוב יא ה, כי במק' כי אז תשא פניך ממים (אחרי ואל תשכן באהליך עולה), הכונה: כי אז תְּשַׁף נָוְךָ ממים, כצרוף המצוי של אהל — נוה בשירת המקרא. ועי' בפרוש העורך לאיוב (משנת תשי"ד) למקום זה.]
5 [כך קרי, הכתיב: ושפי.]
6 [כלו' ויטֹהרו וירופאו מלכלוך (ראי) של חטא ומחלה, וממש כך הוראת הפעל הזה בתו"מ, ועי' גם בהערות הערך למלים ב. רָאָה, רֳאִי, ובפרוש לאיוב במקום זה. ואלו פרשני המקרא, הואיל והבינו ראי, ראו, כלשון ראית עינים, פרשו ושפו בטעות לגנאי, כגון: מתנתקין ממקומן, ושופו כמו דשף מדוכתיה (רש"י), כמו ואכות אותו טחון, תרגום ושפית יתיה (א"ע), ועוד.]
7 [זאת עקר הוראת המלה בתו"מ, ואך אחר כך השפעה הוראתו מזו של השורש שוף וכד', ולמעשה בא תקון הכלים תכופות בשיפה והקצעה, ועי' בהערות שלפני כן ושאחר זו. בכמה מקומות בא כנראה משופה בט"ס במק' מְשֻׁפָע, משופע, כך בתוספת' כלים ב"ב ב ב: גרופית של זית שהוא משופה (צ"ל משופעות) האצבעות ביתידות ועי' שָׁפַע פֻע'.]
8 [כנראה כבר הבין רגמ"ה משיפת כלשון שִׁיפָה והקצעה, אבל לא זאת הכונה הראשונה של משפין ושל משופה בתו"מ, ואפשר לקים את הוראה המקורית גם במקום שהתקון וההתקנה נעשים ע"י קצוץ או הקצאה.]
9 [על פי הבנה זו בכתוב.]
10 [המהדיר נקד שִׁפְּה, אך אולי אין צרך לסטות מלשון הכתוב, שאחריו הלך המשורר.]
11 [כך בכתבי היד, ואין צרך בתקון המהדיר שִׁפּוּ, וכעין זה במהד' ברודי שם בשיר רמב"ע, אל נא תריב, ברודי, עמ' ע, שורה יב במק' שִׁפָּה עצמו צ"ל שֻׁפָּה.]
12 [בתוספת' טהר' ב ד כתוב: אבד מחט שופה ובא ומצאה מלאה חלודה הרי היא בחזקת שופה וכו' וכן בירוש': מחט שנמצאת חלודה וכו' הניחה שיפה בא ומצאה חלודה וכו' ירוש' טהר' ב"ב ו א. אך אין בכל אלה צורה מן שפה אלא ביג' פעוּ' מן שוף.]
13 [במקומות כגון שיפין אלו באלו מדרש תהלים יח טז בובר עג אולי לפנינו צורה מן שוף ולא מן שפה, ואין שני השרשים קרובים זה לזה באמת. וכן כותב על פי זה הרמב"ם, כלים יא יז: הסיף והסכים וכו' שפאן והשחיזן, וצ"ל שְׁפָן מן שף ולא מן שפה.]
14 [במשנה כלאים ג ב נאמר: חרדל ואפונין השופים וכן בירוש' שם, אבל כבר הביא רטנר לירוש' את גרסת הערוך: חשופין, וכנראה כך נכון.
במד"ר תנחומא בובר נח, עמ' כו: כתוב: ר' ברכיה הכהן אמר מהו (ויהי כל הארץ) שפה אחת שהיו משפחה אחת, ד"א שפה אחת ששפו פורענות לעולם ע"כ. אבל על פי לשון ר"ש בן חלפתא במד"ר דב' ג: אמר הקב"ה שופת אני למואב יורה של פורענות יש להניח, כי גם כאן הנכון: ששפתו פורענות לעולם.]
15 [מבאר בהערה לבנין פִע' היה במקרא גם בנין פִע' במשמ' טהר ממוס, רפא, אלא שלא הוכר במסרת, ואין הוראת הפעל בתו"מ שונה מזו למעשה, ועי' בהערה שאחר זו.]
16 [אין הוראת הפעל אף כאן לשון קציצה או הקצעה ממש, הוא בא בעקר כלשון רפוי ותקון המעֻוות, אלא שתקון זה בא על ידי קציצת הענפים שנוספו או שגדלו יתר על המדה. עובדה זו נכרת גם בעצם פרוש רש"י בבבלי רש"י, ב"ב פא: וז"ל: לא יקצוץ אותן בעל הקרקע אע"פ שהצל רע לבית השלחין וכו'. ומכאן מובן, שבא הפעל גם בלשון פצוי ממש, כלשון הירוש' ב"מ ה ה ועוד: המבטל שדה חברו (מזרע וקציר) חייב לשפות לו. ומכאן שצדקת קריאת הפעל בשמוש זה בבנין פִע, ולא בקל, כדעת אחרים.
ואלו במקומות כגון: גזל עצים ושיפן אבנים וסיתתן ב"ק צג: הכונה כנראה לבנין פִע' מן שוף: שִׁיְּפָן, שייף אותן, ולא לצירה מן שפה, וצ"ע.]
17 [בבנין זה ברורה ביותר זהות הפעל בערב' אִשְׁתַפַי, תַשַׁפַי اشتفى, تشفى (בפ' דגושה) באותה משמ'.]