1 [ת"י והסורי תרגמו מלה זו גובנא, גובנין, גבינה, ואחריהם הלכו פרשני המקרא ומדקדקים בימי הבינים ואף חפשו גזירה —  בלתי מסתברת —  לפרוש כזה, כבדברי (ריב"ג , ס' השרשים בתרג' ר"י א"ת, ערך השין והפא וההא): ומזה השרש אצלו ושפות בקר והוא מענין ושפו עצמותיו אשר הוא השחיקה והשבר ובאלו הדעת בו כדעת אשר זכרנו בחריצי החלב וכו' וכבר פרשנו בחריצי חלב שהם החתיכות הנלקחות מן החלב העבה הנשאר בשדי השה אחר לידתה וכו' ע"כ. ומובן שאין ממש בגזירה כזאת, ולענין אין זה מתקבל על הדעת, שתיזכר הגבינה בין וצאן ובקר, אחרי שלפני כן כבר הובאו דבש וחמאה, הכוללת את הגבינה, וכן תרגמו השבעים והוול' חמאה βούτυϱον, dutyrum, ואינם מזכירים כל גבינת בקר. וע"כ אין מקום גם לבאור של ר' יהודה אבן קוריש כחלב מתוק, וגם לא להשואת הער ' שִׁפַאיַה شفاية, שאין הוראתה אלא כלשון בריאות ורפואה ולמעשה לא כך הבנת המלים שפות בקר בוולג', אלא בבני בקר שמנים (pingues vitulos), וכנראה כזאת כונת הנסחה הלוקיאנית של השבעים γαλαϑηνά μοσχάϱια עגלים יונקי חלב, ואין זה מסתבר, שצמצם הכתוב את הבקר ליונקי חלב בלבד, ובעקר נסחת השבעים לא תֻרגמה המלה שפות כלל אלא הָעתקה Σαφφώϑ, כהגיתה, הואיל ולא הבינוה. ואפשר שאין (ו)שפות, למעשה אלא כתיב אחר של וספות שבפס' כח ועקר הכתוב הוא וצאן ובקר בלבד. ועל כל פנים אין ערך לדיון המדקדקים (עי' רד"ק בשרשים), אם יש להניח כמ"י שָׁפָ כש"נ או שָׁפֶה בשקל שָׂדֶה, שדות, וצ"ע. ואין להשוות את הצרוף שער השפות (נחמ' ג יג), שאינו אלא כתוב מרֻשל במק' האשפות.]