*, שׁוֹקְדָן, ת"ז, — תלמיד מתמיד וחרוץ ושוקד על תלמודו, fleissig; assidu; diligent: משמת בן עזאי בטלו השקדנים (סוט' ט טו). — ובסהמ"א: כל השוקד על דברי תורה מוסרין לו שקדנין כנגדו (ילק' שמע', תהל' תשעו). והנה שם עמכם הח' הותיק ראש השקדנים בדורנו כמהר"ר משה רבן נר"ו (פנקס ועד ארבע הארצות, 129). — ואמר הפיטן: זהרו מצא בנס לימים שמונה לשקדני1 (מנחם בן מכיר, אודך, יוצ' שבת ב חנכה). מהרה יקים צמח צדיק על שוקדני (הוא, אל אל, יוצ' נחמו).