קל לא נמצא במקורות הקדומים.  

— הִפע', הִשְׁקָה, הִשְׁקָהּ, הִשְׁקָתָה, הִשְׁקִיתָ, הִשְׁקִיתָה, הִשְׁקִיתָנוּ, הִשְׁקֵיתִי, הִשְׁקִיתִים, הִשְׁקִתִִים, הִשְׁקוּ, הִשְׁקִינוּ, הַשְׁקוֹת, לְהַשְׁקוֹת, לְהַשְׁקֹתוֹ, הַשְׁקֵהוּ, הַשְׁקִינִי, הַשְׁקוּ, מַשְׁקֶה מַשְׁקַה, אַשְׁקֶה, אַשְׁקְךָ, אַשְׁקֶנָּה, תַּשְׁקֶה, תַּשְׁקֵם, תַּשְׁקֵמוֹ, יַשְׁקֶה, יַשְׁקְ, יַשְׁקֵנִי, תַּשְׁקְ, תַּשְׁקֵהוּ, נַשְׁקֶה, נַשְׁקֶנּוּ, תַּשְׁקוּ, יַשְׁקוּ, יַשְׁקוּנִי, יַשְׁקֻהוּ, יַשְׁקוּם, תַּשְׁקֶיןָ ועי' מַשְׁקֶה, — השקה ראובן את שמעון, את הגמלים, הצאן וכד', נתן להם לשתות, מים או משקה אחר tränken; faire boir, abreuver; to give to drink, water:  ותמלא את החמת מים וַתַּשְׁקְ את הנער (בראש' כא יט). והיה הנער1 וכו' ואמרה שתה וגם גמליך אַשְׁקֶה וגו' (שם כד יד). ותמהר ותרד כדה על ידה וַתַּשְׁקֵהוּ, ותכל לְהַשְׁקֹתוֹ ותאמר וכו' (שם שם יח-יט ). ואמר אליה הַשְׁקִינִי נא וכו' ותאמר שתה וגם גמליך אַשְׁקֶה ואשת וגם הגמלים הִשְׁקָתָה (שם שם מה-מו). כי מן הבאר ההיא יַשְׁקוּ העדרים וכו' וגללו את האבן מעל פי הבאר וְהִשְׁקוּ את הצאן (שם כט ב-ג). הַשְׁקוּ הצאן ולכו רעו וכו' וְהִשְׁקִינוּ הצאן (שם שם ז-ח). ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את הרהטים לְהַשְׁקוֹת צאן אביהן וכו' ויקם משה ויושיען וַיַּשְׁקְ את צאנם (שמות ב יו–יז). והוצאת להם מים מן הסלע וְהִשְׁקִיתָ את העדה ואת בעירם (במד' כ ח). וְהַשְׁקוֹת בכלי זהב וכלים מכלים שונים (אסתר א ז). ויחזיקו בשביה וכו' ויאכלום וַיַּשְׁקוּם ויסכום וגו' (דהי"ב כח יה). — והשקה את האדם מים או יין וכו': לכה נַשְׁקֶה את אבינו יין ונשכבה עמו וכו' וַתַּשְׁקֶיןָ את אביהן בלילה הוא וכו' נַשְׁקֶנּוּ יין גם הלילה וגו' (בראש' יט לב-לה). וְהִשְׁקָה את האשה את מי המרים המאררים וכו' ואחר יַשְׁקֶה את האשה את המים, וְהִשְׁקָהּ את המים וגו' (במד' ה כד-כז). ויתנו לו לחם ויאכל וַיַּשְׁקֻהוּ מים (ש"א ל יא). מי יַשְׁקֵנִי מים מבאר בית לחם אשר בשער (ש"ב כג יה, דהי"א יא יז). וַתַּשְׁקוּ את הנזרים יין (עמוס ב יב). אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא הַשְׁקֵהוּ מים (משלי ה כא). לא מים עיף תַּשְׁקֶה ומרעב תמנע לחם (איוב כב ז). — והשקה את האדמה, הארץ הנחל, הצמחים וכו': ואד יעלה מן הארץ וְהִשְׁקָה את כל פני האדמה (בראש' ב ו). כי הארץ אשר אתה בא שמה וכו' וְהִשְׁקִיתָ ברגלך כגן הירק (דבר' יא י). ביום ההוא כרם חמר ענו לה, אני יי' נצרה לרגעים אַשְׁקֶנָּה (ישע' כז ב-ג). והנה הגפן הזאת כפנה שרשיה וכו' לְהַשְׁקוֹת אותה מערגות מטעה (יחזק' יז ז). וְהִשְׁקֵיתִי ארץ צפתך מדמך2 אל הרים ואפקים ימלאון ממך (יחזק' לב ו). ומעין מבית יי' יצא וְהִשְׁקָה את נחל השטים (יואל ד יח). מַשְׁקֶה הרים מעליותיו וגו' (תהל' קד יג). עשיתי לי ברכות מים לְהַשְׁקוֹת מהם יער צומח עצים (קהלת ב ו). —  ובמליצה: כי יי' אלהינו הדמנו ויַּשְׁקֵנוּ מי ראש וכו' (ירמ' ח יד). הנני מאכילם את העם הזה לענה וְהִשְׁקִיתִים מי ראש (שם ט יד). הנני מאכיל אותם (את הנביאים) לענה וְהִשְׁקִתִים מי ראש (שם כג יה). קח את כוס היין החמה הזאת מידי וְהִשְׁקִיתָה אותו את כל הגוים וגו' (שם כה יה-יז). הוי מַשְׁקֵה רעהו מספח3 חמתך ואף שכר וגו' (חבק' ב יה). ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תַשְׁקֵם (תהל' לו ט). הראית עמך קשה הִשְׁקִיתָנוּ יין תרעלה (שם ס ה). ויתנו בברותי ראש ולצמאי יַשְׁקוּנִי חמץ (שם סט כ). האכלתם לחם דמעה וַתַּשְׁקֵמוֹ בדמעות שליש (תהל' פ ו). אַשְׁקְךָ מיין הרקח מעסיס רמני (שה"ש ח ב). —  ובתו"מ: מזהמין את הנטיעות וכו' ומשקין אותן עד ראש השנה ר"א בר צדוק אומר אף משקה הוא את הנוף בשביעית אבל לא את העיקר (שביע' ב ד). מילא (נכרי) מים להשקות בהמתו משקה אחריו ישראל (שבת טז ח). זרעים שלא שתו לפני המועד לא ישקם במועד (ר"א בן יעקב, מו"ק א ג). המקנא לאשתו ר"א אומר וכו' ומשקה על פי עד אחד ר' יהושע אומר וכו' ומשקה (לה) על פי שנים (סוטה א א). ואלו אסורות מלאכול בתרומה וכו' והאומרת איני שותה, ושבעלה אינו רוצה להשקותה (שם שם ג). היה משקה וכו' אם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשרה וכו' נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערים  אותה ומשקין אותה בעל כרחה (שם ג ג). עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים וכו' הוא היה אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את השפחה המשוחררת וחכ"א משקין, אמרו לו מעשה בכרכמית שפחה משוחררת שהיתה בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון, אמר להם דוגמא השקוה (עדי' ה ו). אם היה כהן (הדיין וכדו') וטמאהו מתרומתו מאכילו ומשקו וסכו (בכור' ד ו). מטלטלין את השופר להשקות בו את התינוק (ירוש' שבת ו א). ותני כן מיילדת מבחוץ וכו' שלא תמיק את העובר במיעיה ןלא תשקינה כוס של עיקרין (שם ע"ז ב א). ארבעה כוסות הללו וכו' השקה מהן לבניו ולבני ביתו יצא (רב יהודה בשם שמואל, פסח' קח:). לא יפנה אדם אמת מים וישקה לגינתו ולחורבתו בחולו של מועד (רבי יהודה, מו"ק ב.). הוא דמשק אליעזר, אמר רבי אלעזר שדלה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים (יומא כח:). טוב המלבין שינים לחבירו יותר ממשקהו חלב שנאמר ולבן שינים מחלב וכו' (ר' יוחנן, כתוב' קיא:). היא השקתהו יין משובח בכוסות משובחין לפיכך כהן משקה המים המרים במקדה של חרס ומן העפר (ר' מאיר, מד"ר במד' ט). כל הנהרגים בבית דין היו משקין אותו יין חי כדי שתטרף דעתו עליו (שם שם י). משה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה ויש אומרים יהושע מוהל ואהרן פורע ומשה משקה (שם שם יא). ומה מים אין אדם גדול מתבייש לומר לקטן השקיני מים כך ד"ת אין הגדול מתבייש לומר לקטן למדני פרק אחד, דבר אחד וכו' (שם שה"ש סדרא א, כי טובים דודיך). ויהי בימי (אחשורוש) וכו' ר' לוי אמר שהשקה אותן רוש ולענה (מד"ר אסתר א). — ואמרו פיטנים ומשוררים: כמו תשקוד עלי סקל ועדר והשקות אחרי נטעך נטיעה (ר"ש הנגיד, בן משלי, אברמסון 319). לַשקות אפסי עולם מימין עזו יעל כל רגע אד (רמב"ע, שמעו נגידי שיר, ברודי א, שב). השקי ושקי עפרה את פי בשפת שני ובלבנת שן (הוא, אהה לי על זמן, שם, שנא). ביציאת מצרים השקית צמֵאיך והאכלת רעביך (ראב"ע, אל תמונתך, איגר, 177). — פֻע', שְׁקָּה, — השקי אותו, בו: עטיניו מלאו חלב ומֹח עצמותיו4 יְשֻׁקֶּה (איוב כא כד). — ובסהמ"א: כל אחד ואחד מן העצמות משוקה ממוח (מעין גנים, שם). — °ובמשמ' חלה במחלת השקוי: וחדושה (של המורסה) יהיה  אם מרוח אידיי כמו מה שיקרה למשוקה וכו' (קבוצי גלינוס, כ"י פריז, ב). אם ירד מן המשוקה וכו' (קאנון ג יד ד ג ). ולפעמים ישוקה אדם ולא ימות אבל יצאו מימיו וכו' (שם שם ד ה). — ובהגוי הלשון, משֻקה בגנון5, מרֻוה בתהודה אַפית, באנפוף: ומוצאי הלמד והרש והנון קרובים קצתם מקצתם אלא שהנון הנעה משֻקה בגנון והגנון מהנחירים, והנון הנחה מהנחירים בלבד (ר"י א"ת, הרקמה לריב"ג, וילנסקי, לח).

—  הָפע', *הָשְׁקָה — שהשקו אותו: ירקות שהושקו לפני ר"ה מותר לקיימן בשביעית (תוספתא שביע' ב יא). —  ובסהמ"א: כי אחרי שהושקתה הארץ מימי תשובה ורחמים עשתה פירות והעלתה צמחים (הריקנטי, בראש', ה:). — ואמר המשורר: ואשקֵך כוס אשר תרוי ותשקי (ר"י חריזי, מחברות איתיאל כד, פרץ, 202). 

 — נִפע', °נִשְׁקָה, כמו הָפע', שהִשקו אותו: כרוב של שקי וכו'    פירוש של שדה הנשקית ביד (ערוך ערך כרב). ולכן אומרים שאלו התולעים וכו' ושותים ממיץ הזך וכו' ועי"כ הם נשקים ונגדלים (ר' ברוך משקלוב, תפארת אדם, ד.).