*, ש"נ,— שה"פ מן ג. שרה, מצבו של דבר השורה, הנתוןבתוך נוזלים1: כל מעשיה (של תרומה) בטומאת חוץ משרייתה (ב"ה מע"ש ב ג ). וכמה היא שרייתן בפושרין מעת לעת (נדה ז א).וכמה שרייתה בפושרים יהודה בן נקוסא אומר עד שיהו פושרין מעת לעת (תוספת' נדה ו יא). מאן תנא נתינת מים לדיו זו היא שרייתן (שבת יח.). בגד שרייתו זהו כיבוסו (זבח' לד:). — ובסהמ"א: כל  יינו של אדם וכל משקיהו שעל השלחן יכול לאכול על ידי שריית הפת (רש"י, סדור רש"י, ק"ז). ועשית אותו שמן משחת קדש וכו' כדברי ר' יהודה שאמר שראום במים שלא יבלעו את השמן ואין השרייה שיהיו בימים לבדן וכו' (רמב"ן, שמות ל כה). כגון השרייה ששורין התבואה קודם השבת והן נשרין מאליהן כל השבת (פנקס ועד ארבע ארצות, שנת שנ, מלואים, היילפרין 483).