°, ש"נ, — שה"פ מן ד. שָׁרָה, מצבו של מי שהוא שורה ושוכן במקום מן המקומות או של רוח השורה על אדם ובפרט שרית השכינה: ואין דבריו של בלעם ע"י שריית שכינה אלא נופל וגלוי עינים (רש"י, שמות לג יז). מאי ססמגור, כלומר למה נמשלו בבית שני לססמגור לענין שריית שכינה (הוא יומא ט:). האבות הן הן המרכבה וכו' מפני מה שהיו מקודשין לשריית השכינה (ר' שמעון, מדה"ג בראש' יז כב, מרגליות רעט; שם שמות ו ג, הופמן, 50). ועל דרך הפשט על הצד הזה נפרש שריית השכינה במקום ההוא (ס' החינוך, מצוה צ, כה).