שִׁרְיָה
ש"נ, — שה"פ מן ד. שָָׁרָה, במשמ' שְׁרִיַּת מחנה וחנותו1: משיגהו חרב בלי תקום חנית מסע וְשִׁרְיָה (איוב מא יח).
1 [מפרשים ומלונאים פרשו את המלה או כלשון שריון, או כערב' שִׂרְוַה سروة, חֹד החץ, או שגרסו שדיה ופרשו כלשון רמח, הנקרא שדיתא בסור'; ואין כל אלה יוצאים ידי צרופה של מלה זו עם מסע, שאינו במקרא אלא לשון נסיעה והסעה, ועקר שמוש המלה בלשון מסע המחנה וכד', ועל כן אין מסע ושריה אלא לשון מסע ושרִיָּה (מלשון ד. שָׁרָה במשמ' חנה) של מחנות, ולפי דברי העורך בפרושו לאיוב משנת תשי"ד מסתברת הגרסה: (כשאויב) משיגהו חרב בלי תקום מַחֲנוֹת, (ב)מסע ושריה, בנסעם ובחנותם, ומ"ם של תקום משמשת גם את המלה [מ]חנות שאחריה, והרבה מקרים כאלה של השמטת אחת מן האותיות הכפולות (כגון שלח מעל פני במק' שלחם מעל פני, ירמ טו א) במקרא.]