ש"נ, שְׁרִרוּת, — קשיות, במקרא רק בצרוף שרירות לב, כמו קשיות עורף, Härte; dureté; hardness, בפרט בצרוף הלך בשרירות לבו: והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בִּשְׁרִרוּת לבי אלך וכו' (דבר' כט יח). וילכו במֹעצות בִּשְׁרִרוּת לבם הרע (ירמ' ז כד, וכעין זה שם יג י). וילכו איש בִּשְׁרִירוּת לבם הרע (שם יא ח). שלום יהיה לכם וכל הלך בִּשְׁרִרוּת לבו אמרו לא תבוא עליכם רעה (שם כג יז). — ושלח את פ' (שילך) בשרירות לבו: ולא שמע עמי לקולי וכו' ואשלחהו בִּשְׁרִירוּת לבם ילכו במועצותיהם (תהל' פא יא-יב). — והלך אחרי שרירות לבו: ולא ילכו עוד (הגוים) אחרי שְׁרִרוּת לבם הרע (ירמ' ג יז). וילכו אחרי שְׁרִרוּת לבם לבם ואחרי הבעלים אשר למדום אבותם (שם ט יג). — ועשה (את) שרירות לבו: כי אחרי מחשבותינו נלך ואיש שְׁרִרוּת לבו הרע נעשה (שם יח יב). — ובמגלות ממדבר יהודה: ולא ללכת עוד בשרירות לב אשמה ועיני זנות לעשות כול רע (סרך היחד, הברמן, עדה ועדות, 62). אשר לוא ילך איש בשרירות לבו לתעות אחר לבבו ועיניהו ומחשבת יצרו (שם, שם, 70). ועם שרירות לבם יתורו וידרשוכה בגלגולים (מגי' ההודיות ד, שורה 15). — ובסהמ"א, גם שרירות בלבד, ואף במשמ' דעת האדם עצמו, ללא משפט1, Willkür; pouvoir arbitraire; arbitary power: והלך אחר דעתו הקלה ואחר שרירות לבו (רמב"ם, ממרים ג ג). מלך בשרירות לבו ולא זכר מה שעבר עליו מן התלאה (צרי היגון המיֻחס לרש"ט פלקירא, 14). כי כל התעצמות הוא המשך אחר השרירות וכל המשך אחר השרירות רע אמיתי (פרקי משה כה, נא:). שהיצר הרע וכו' ועל כן כביר כח לב להמשיכו אחר שרירותו (ר"מ אלשיך, איוב לו ה). — °ושרירות השכל: וז"ש דוד ע"ה סעפים שנאתי קרא סעפי' להולכים אחרי שרירות שכלם בענייני התורה וכו' (ר' יחיאל מפיסא, מנחת קנאות, קויפמן, 117). — ואמר הפיטן: בילדותו הולך (האדם) בשרירותו (רשב"ג, כתר מלכות, ביאליק-רבניצקי ב, 75). בקראי ענני יום בערתי שרירות לב סרב (הוא, אלהים אלי, שם, 181). שרירות יצרי ישפילני, בהלכי כקרי יבהילני (רמב"ע, מבית מלוני, תכלאל ב ב, נד.). ויקשר עליו (על הנביא) יחד וכו' וכל איש בשררות לסקלו במצות המלך וניבו (ר"י הלוי, יונה מה לך, קינ' לת"ב, זמורה ט, 478).