* 1, ש"ז, — הדום לרגלים, Fusschemel; escabeau; foot-stool: שרפרף שניטל אחד מראשיו טמא וכן הכסא שלפני קתדרא (כלים כב ג). לא יעמוד אדם לא על גבי כסא ולא על גבי שרפרף ולא במקום גבוה ויתפלל (ברכ' י:). אמרו להם ב"ש לב"ה לדבריכם אדם עושה שרפרף ואח"כ עושה כסא (ת"ר, חגי' יב.). כסא לישב (הקב"ה) עליו, שרפרף להדום רגליו (שם יד., סנה' לח:). — ובסהמ"א: אפשר גוף הוא (הקב"ה) שיושב על השמים וכו' ורגליו על הארץ כשרפרף, אלא משל בעלמא הוא וכו' (תשו' הגאונ' צח, ליק, ל;  עין יעקב ברכ' ט, סי' קכח). ובשעה שמגיע הכתר לכסא הכבוד וכו' אדני שרפרף וכל רקיעי' כולם אוחזת חלחלה (מעין חכמה, ביהמ"ד ילינק א, 59). — ואמר הפיטן: דבק במועצות דת כס ושרפרף (מאיר בן יצחק ש"ץ, אדיר ונאה, קרוב' שבת אחר שבועות). לבי נשבר נדכה על כס ושרפרף (יוסף ידידיה קרמי, עוה עוה, כנף רננים, כ:).