א. שָׁרִיר

ש"ז, — חלק חזק ומוצק בגוף1: הנה נא כחו במתניו ואונו בִּשְׁרִירֵי בטנו (איוב מ יו). ובסהמ"א, במשמ' טבור: והענין בשררך אזור בשרירה חגור במתניה יש בו דמות הסהרונים (ראב"ע, שה"ש ז ג). — ואמר הפיטן: תקף המלך ורכב פילו חטוב והמבחור, תשועת חץ ירה בשרירו ויקוב חור ויפֹּל רֹכבו אחור (מנחם בר' מכיר, אודך כי עניתני, יוצר לשבת ב חנכה). — ° ובמשמ' רקמת הבשר בגוף, המשמשת להנעת האברים,  Muskel; muscle: נסיוב הרפואה יפעל את פעולתו הטובה והמועילה גם וכו' (על) דְמִי2 העצבים והשרירים וכו' וגם דמי העצבים והשרירים ויתר התחלואים הנלוים אל האסכרה וכו' (יצחק טובים, ספר הדיפתיריה, 54).



1 [רק זאת, כלשון חֹזק וכח, כנראה משמ' המלה בכתוב, ועי' בפרוש העורך משנת תשי"ד למקום. ואין אפוא כאן אלא שמוש מיֻחד של ב. שָׁרִיר.]

2 [ז"א: שִתוק.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים