שְׁרִישָׁה

°, ש"נ, — שה"פ מן שָׁרַשׁ, קל ופִע': וגריעה שהיא לשון חסרון וכו' משמש בהין ולאו כמו לשון שרישה שמתחלק כמו כן בלשון לעז, שלשון שרישה שהוא במשקל קל לעז שלו רצינר, אם בא במשקל חזק כמו ובכל תבואתי תשרש לעז שלו דרצינרש (פרוש כ"י מיחס לרשב"ם,  איוב טו ד). ואין עונש בעולם חמור מזה (מכריתת) השם יצילנו ממנה כי זו השרישה מארץ החיים (ר' הלל מוירונא, תגמולי הנפש, לב).

חיפוש במילון: