1, פ"ע, שָׁרְצוּ, שֹׁרֵץ, שֹׁרֶצֶת, שִׁרְצוּ, יִשְׁרֹץ, יִשְׁרְצוּ — פרה ורבה במספר גדול, בפרט שָׁרץ השֶׁרץ, שרצו חרקים ותולעים2, wimmeln; pulluler; to swarm:  ויגוע כל בשר הרֹמש על הארץ וכו' ובכל השרץ הַשֹּׁרֵץ על הארץ (בראש' ז כא). וזה לכם הטמא בשרץ הַשֹּׁרֵץ על הארץ החלד והעכבר והצב למינהו והאנקה וכו' (ויקר' יא כט-ל). וכל השרץ הַשֹּׁרֵץ על הארץ וכו' כל הולך על גחון וכו' לכל השרץ הַשֹּׁרֵץ על הארץ וכו' בכל השרץ הַשֹּׁרֵץ  וכו' ולכל נפש הַשֹּׁרֶצֶת על הארץ (שם שם מא-מו). — ושרץ במים: והיה כל נפש חיה (שבמים) אשר יִשְׁרֹץ אל כל אשר יבוא שם נחלַיִם יחיה והיה הדגה רבה מאד וכו' (יחזק' מז ט). — ועל יד פעלים אחרים במשמ' קרובה: כל החיה אשר אתך וכו' הוצא אתך וְשָׁרְצוּ בארץ ופרו ורבו על הארץ (בראש' ח יז). ואתם פרו ורבו שִׁרְצוּ בארץ ורבו בה (שם ט ז). ובני ישראל פרו וַיִּשְׁרְצוּ וירבו ויעצמו וכו' (שמות א ז). — ובמשמ' פ"י, הוליד בפריה רבה: יִשְׁרְצוּ המים שרץ נפש חיה וכו' ויברא אלהים את התנינם הגדלים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שָׁרְצוּ המים למיניהם (בראש' א כ-כא). וְשָׁרץ היאֹר צפרדעים ועלו ובאו בביתך וכו' (שמות ז כח). שָׁרַץ (אלהים, את) ארצם צפרדעים בחדרי מלכיהם (תהל' קה ל). — ובתו"מ: יכול על הארץ יטַמא (העכבר), ירד לים לא יטמא ת"ל השורץ, כל מקום ששורץ (חולין קכו: ואילך). המים מעשה ידיו של הקב"ה והם שורצים שנא' ישרצו המים (מדרש תהל' קיז א, בובר, רמ). — ובסהמ"א: וכנה אינה פרה ורבה אלא מבשר האדם היא שורצת (הלבוש, חלק או"ח, שמ ט). — ואמר הפיטן: זרעו ישרוץ וסוטן תערוץ מאד יפרוץ חילך (אגודת חתן, מחזור ויטרי, תצו). כמלאות חיות שמים שרצו חיות במים לעשות לתושיה כפלים (ראב"ע, מי כמוך, איגר, 230). — ובינ' פָעוּ', °שָׁרוּץ: באו אכן פריצים ללשן וכו' בעד להכרית שרוצי גשׁן (ר' יוסף בר שלמה, אודך כי אנפת, יוצר שבת א חנכה). 

— הִפע', *הִשְׁרִיץ, — המליט בעלי חיים כשרצים: דג טהור מטיל ביצים דג טמא משריץ (ירוש' ע"ז ב ט, וכעין זה בבלי ע"ז מ., בבלי בכורות ז:). צפרדע אחת היתה והיא השריצה ומלאה את ארץ מצרים (סנה' סז:, מד"ר שמות י). יכול כל המשריץ יטמא שאין משריץ לא יטמא אוציא עכבר שחציו בשר וחציו אדמה שאין פרה ורבה (חולין קכז.). עקרב, זה יון, מה עקרב זה משרצת ששים ששים כך היתה מלכות יון מעמדת ששים ששים (מד"ר ויקר' יג). — ובמשמ' נעשה (העפר) שרץ חי: עכבר שהיום חציו בשר וחציו אדמה למחר השריץ ונעשה כולו בשר (סנה' צא.). והוא שהשריץ (העכבר) על פני כולו (חולין קכו:). —  ובסהמ"א: בחמישי השריץ מן המים כל מין עוף זכרים ונקבות וכו' (פרקי דר"א ט). נתן רשות וכח למים להשריץ גופות כל חיה הרומשת (ראב"ח הנשיא, מגלת המגלה, 53). והמה המשריצים והמטילים הביצי' ההם ואחר השרצת ביציה' יעופו וכו' (ר' קלונימוס, אגרת בע"ח ד ב, רנא:). — ואמרו פיטנים ומשוררים: נשים כשרו כי בא עריץ וכו' בבית קדש הקדשים צחנתו השריץ (ר"א קליר, זכור אשר עשה, קינ' לת"ב). והשריץ דגים ועופות וחגבים (ר' שמעון בן יצחק, שעשוע יום, קרוב' ב' שבוע'). זרם השרצת שׂחים ועפים, זיז ובריח לכרת יפים, זבת השריצה צונה ואלפים וכו' (משֻלם בן קלונימוס, אשוחח נפלאותיך, שירמן, מבחר השירה העברית באיטל', לג). עליון בחמישי השריץ במרץ דגת הים משריצי שרץ (ר' יוסף טוב עלם, אאמיר מסתתר, יוצר שבת הגדול). והשריצו מימי מצולות צפור שמים ודגי הים (ר"י הלוי, אלהים מקדם, זמורה ז, 52). השריץ דגי ימים ותניניהם ותמונות צפרי כנף למיניהם (הוא, אלהים אל מי, סלוק, שם ח, 307). הרקיע והוביש והדשיא והאיר והשריץ בחמישי (ראב"ע, אחד רבה אמונתך, איגר, 225). 

— נִפע', °נִשְׁרָץ, — ששרצו והשריצו אותו: מיני השרץ הנשרץ במיעים וכו' וכל מיני השרץ האלה הנולדים ונשרצים מתוספות האוכל (אסף, 36). ובמקואות ובמעינות שזורח עליהם השמש נשרצים ונולדים בהם תולעים וצפרדעים וכו' (שבתי דוניל, חכמוני ליצירה, ורשה, עב.). ודגתם הנשרצת בם (בנחלים ההם) חיים ומתוקים (רש"י, יחזק' מז ט). טהור זה שנמצא בתוך הטמא נשרץ בגופו ועוברו הוא ואסור (הוא, בכורות ז:).