1, פ"ע, שָׁרָק, שָׁרְקוּ, אֶשְׁרְקָה, יִשְׁרֹק, — השמיע קול צפצוף ולחישה, pfeifen, zischen; siffler; to whistle, hiss, בפרט כקול זרוז וקריאה כסימן לבוא: ונשא נס לגוים מרחוק וְשָׁרַק לו מקצה הארץ (ישעי' ה כו). והיה ביום ההוא יִשְׁרֹק יי' לזבוב אשר בקצה יאֹרי מצרים ולדבורה וכו' ובאו ונחו כלם וכו' (שם ז יח). אְשְׁרְקָה להם (לאפרים) ואקבצם כי פדיתים (זכר' י ח). — ושרק בהשתוממות2 על דבר: והבית הזה יהיה עליון כל עֹבר עליו ישם וְשָׁרָק וכו' (מ"א ט ח). כל עבר עליה (על העיר) ישם וְיִשְׁרֹק על כל מכֹּתה (ירמ' יט ח); (שם מט יז); וכעין זה (שם נ יג). זאת העיר העליזה וכו' איך היתה לשמה מרבץ לחיה כל עובר עליה יִשְׁרֹק יניע ידו (צפנ' ב יה). ספקו עליך כפים כל עֹברי דרך שָׁרְקוּ ויחרקו שן וכו' (איכה ב יה-יו). — ושרק הרוח: ישאהו קדים וילך וישערהו ממקמו וכו' ישפק עלימו כפימו וְיִשְׁרֹק עליו ממקומו3 (איוב כז כא-כג). — ובתו"מ: ותעל הצפרדע וכו' צפרדע אחת היתה, שרקה להם והם באו (סנה' סז:, מד"ר שמות י). — ובסהמ"א: שור גועה אריה שואג וכו' יונה מהגה נץ מצפצף וכו' נחש בפיו היה שורק והיו חולי ירושלים מתרפאין מקולו (כסא ואיפודרומין של שלמה המלך, ביהמ"ד ילינק ה, 35). והאש שורקה ומתנועעת תמיד ורוח ממוצע וכן מדת הדין שורק תמיד וצועק וכו' (פרוש הגר"א לס' יצירה, ו ג). — והגה שורק, אחד מן ההגאים זמשר"ץ  Zischlaut; sifflante; siblinat: מ"ם דוממת, שי"ן שורקת, א' אויר וכו' (ס' יצירה, שם). — ואמרו פיטנים ומשוררים: קט ושן חרק ונאצות שרק (ר"א קליר, אץ קוצץ, שבת זכור). ספקו חרקו שרקו מוני (הוא, איכה תפארתי, קינ' ת"ב). כף ספקו, שן חרקו גם שרקו וישחקו (ראב"ע, איפה בני עליון, איגר, 144). ובאדום אין הדר, לכל חכם הוא דר באדמת בן קדר, ועלינו שֹׁׂרקים (הוא, נדוד הסיר אוני, כהנא א, 25). ראו בן שׂוֹרק (היין) לשמחות שורק ולאנחות שנו חורק (ר"י חריזי, תחכ' לב, 265). ואויבתה אשר בה שרקה, תשרק את בשרה לבתרים, כגזרת ים סוף לגזרים (יוסף פיאמיטא, קול יונה, פזמ' לשמחת תורה, מחזור איטל' ב, קלט:).

— פִע', °שֵׁרֵק, — כמו קל: הבט משרקיך ושמע קול זועקיך לשוני יהגה צדקיך (אשפוך סיח, רשות לעבודת יוה"כ, 156, .Elbog, Stud).