שָׂקַד

קל לא נמצא במקרא1.

— נִפע', נִשְׂקַד, — פֹעל שלא התבררה הוראתו2: נִשְׂקַד עֹל פשעי בידו ישתרגו עלו על צוארי (איכה א יד). — ובסהמ"א, בפרט כלשון חבור וקשירה, ואמר הפיטן: נביאיך באגנתם הפך מנגינתם נשקד עול גלותם ופסו אמונים מנגינתם (ר"א הקליר, זכור איכה, קרוב' ת"ב, מחז' איטל' א, קע:). יה אם על צוארי עֹל הפשע נשקד אותו כסה עבור בן כשה לטבח נעקד (ר"י הלוי, לאט האל, ברודי ג, 191).

— קל, °שָׂקַד: מעת בידיה חטאה האשה שקדתה ואסרתה ידי אשה (ינאי, זולאי, קפא). ייראוהו מללך נטויות [צואר ט]רם ישקוד עֹל צואר (שם, שא).

— הֻפע', °הֻשְׂקַד, — כמו נִשְׂקַד: הושקדו הושרגו עלו עלית תכף מכה (אליהו בר שמעיה, יי' אלהי ישראל, סליח' ליום ד' לעשי"ת).



1 [ועי' בנאמר על שקודה בהערה.] 

2 [התרגומים הקדומים תרגמו כאלו נשׁקד מן שָׁקד, ואינו מסתבר, וכן אין מקום להצעות תקון שונות של החדשים, ואלו כמה מן הפרשנים העברים ראו כאן לשון חבור, אך בדרך זו טבעי היה לגרס: נעקד או נקשר, ואולי כך נכון.]