1, ש"ז, כנ' שָׁרְרֵךְ — מלה לא ברורה במקומה: שָׁרְרֵךְ אגן הסהר אל יחסר המזג (שה"ש ז ג). — ובתו"מ במשמ' טבור: א"ל טורנוסרופוס הואיל הוא חפץ במילה למה אינו יוצא מהול ממעי אמו א"ל ר' עקיבא ולמה שוררו יוצא בו, לא תחתוך אמו שוררו (תנחו' בובר, תזריע ז). זש"ה שררך אגן הסהר וכו' מדבר בסנהדרין של ישראל שהיתה נתונה בלשכת הגזית והיא משולה כשרר ולמה נמשלה כשרר אלא מה השרר הזה נתון באמצע הגוף כך היתה סנהדרין שׁל ישראל נתונה באמצעו של בית המקדש (שם במד' ד). — ובסהמ"א, גם מ"ר שְׁרָרִים: יאסף ויתקבץ הסם ויורד בשררו ויתנפח מעט מעט (ר"י הדסי, אשכול הכפר, מה). וכן ספר לי אדוני אבא מארי יצ"ו שראה במצרים שנולדו ב' ילדים צלובים שתי וערב גבי חלצי האחד על גבי חלצי האחר ונזונים משורר2 אחת (משה בשייצי הקראי, ס עריות, הקדם ג א-ב, 71). והנה מחלק החיצון וכו' נעשית השלי' וכו' ובצירוף השרר שהוא חוט הטבור נקרא בל"ל שעקינדינא (ברוך משקלוב, תפארת אדם, ג:). — ואמרו פיטנים ומשוררים: והחקה והמצוה מתוקה, אשר שקוי נתונים לשררים (רב צהלל גאון, לצור יעקב דוידזון, 240, Huca 1926)