ב. שָׁרַשׁ
1, קל לא נמצא במקורות.
— הִפע', הִשְׁרִישׁ, רק בינו' מַשְׁרִישׁ, קנטרן, רגזן, zänkisch; querelleur; cantankerous: כי לאויל יהרג כעש ופתה תמית קנאה, אני ראיתי אויל מַשְׁרִישׁ2 ואקוב נוהו פתאם (איוב ה ב-ג.).
1 [עי' בהערה שאחר זו.]
2 [אלה דברי העורך בפרושו משנת תשי"ד: מה ענין לדבר כאן על אויל 'משריש' דווקא, אם נבאר בטוי זה כפי ההבנה הרגילה: אויל שהכה שרשים בארץ? הלא על כעסו ולא על הצלחתו של האויל מדֻבר. ועל כן מסתבר, שלפנינו מלה משרש 'שרש' אחר, שהוא 'שׁרשׂ' شرس בערבית (כדוגמת שַׁמְשׁ בערבית במקום שֶׁמֶשׁ בעברית), ושהוא בא בלשון זו בבנינים שונים במשמעות: היה נרגז, רע לב וקנטרן: אני ראיתי אויל קנטרן כזה, ע"כ.]