קל לא נמצא1.

— פִע', שֵׁרֶשְׁךָ, תְּשָׁרֵשׁ, — שֵׁרֵשׁ, עקר את שרשי הצמח, entwurzeln; déraçiner; to uproot: כי אש היא עד אבדון תאכל ובכל תבואתי תְשָׁרֵשׁ2 (איו' לא יב). — ובהשאלה, שֵׁרֵשׁ את האדם, הכרית והשמיד אותו: גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל וְשֵׁרֶשְׁךָ מארץ חיים סלה (תהל' נב ז). — ואמר בן סירא: עליך תאכל ופריך תשרש והניחתך כעץ יבש (ב"ס גני' ו ג). — ובתו"מ: נטועה ונמלך לזורעה לא יאמר אזרע ואח"כ אשרש אלא משרש ואח"כ זורע, אם רצה גומם עד פחות מטפח וזורע ואח"כ משרש (כלא' ב ד). המדל בזיתים בש"א יגום ובה"א ישרש (שביעית ד ד). ואין מחייבין (בשביעית) לשרש את הלוף אבל מניחו כמות שהוא (תוספת' שם ב יא). המשרש עיקר חרוב וסדן שקמה לעצים מותר לשדה אסור (שם שם ג יז). (המוכר) זיתים לקוץ אינו רשאי לשרש את כולן כאחד וכו' ובדקלים משרש ונוטל (שם ב"ב ד ז). ארבעה מלקטין עשבין מ"מ ובלבד שלא ישרשו (ר' לעזר, ירוש' ב"ב ה א). בדקלים ובארזים חופר ומשרש3, לפי שאין גזען מחליף (ב"ב פ: ועוד). — ובסהמ"א: והמותר אסרת והאסור התרת והשרשים שרשת והענפים השרת (דונש, פתיחת תשובותיו על מנחם, עמ' 6). — ואמר המשורר: דברו בגאות אותי לשרש (קלונימוס בר שבתי, אזעק, מבחר שירת איטל', שירמן, סב). כמו רוח תשרש או תשבר ברוש אדיר ולא יזיק לקנה (ר"ש הנגיד, שפל רוח, בן משלי, אברמסון, 320). שורש פורה שרשת ונחל נובע יבשת ראב"ע, מי כמוך אפס יש מבלעדיך, איגר, 230— ואמר המליץ: הכל צפוי  ונשקף לשרשך מארץ חיים (ר"ש פפנהים, ארבע כוסות, כוס ביד ה', ב). 

— פֻע', שֹׁרֵשׁ4, שֹׁרָשׁוּ5, יְשֹׁרָשׁוּ, — שֹׁרַשׁ, הכה שֹׁרֶשׁ בקרקע, נקלט הצמח באדמתו: אף בל נטעו אף בל זרעו אף בל שֹׁרֵשׁ בארץ גזעם (ישע' מ כד). נטעתם גם שֹׁרָשׁוּ ילכו גם עשו פרי (ירמ' יב ב). — ובמשמ' נעקר, נכרת: אזרעה ואחר יאכל וצאצאי יְשֹׁרָשׁוּ (איו' לא ח).

— הִפע', יַשְׁרֵשׁ, תַּשְׁרֵשׁ, — הִשְׁרִישׁ את הצמח, את שרשיו, נטע שרשם: הבאים 6  יַשְׁרֵשׁ יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה (ישע' כז ו). פנית לפניה וַתַּשְׁרֵשׁ שרשיה ותמלא ארץ (תהל' פ י). ועי' ב. שָׁרַשׁ. — ובתו"מ, גם במשמ' הכה שרש: מאימתי תבואה מתקדשת, משתשריש (כלא' ז ז). האורז והדוחן והפרגין והשומשומין שהשרישו לפני ר"ה מתעשרין לשעבר (שביע' ב ז). ואם השרישו הרי זו אסורה (תוספת' כלאים ד יב). אם זרעו מתחילה לזרע וקצתו השריש לפני ראש השנה ומקצתו השריש לאחר ראש השנה אין מעשרין הימנו על מקום אחר (שם שביע' ב ה). חורשין בית השלחין עד ראש השנה, רבי אומר עד לפני ראש השנה שלשה ימים כדי שיזרע וישרש ויטע וישרש , ואילן עושה שרשים לשלשה ימים, רבי אומר עד לפני ראש השנה שלשה חדשים כדי שיזרע אורז וישריש ויטע אילן וישריש (ירוש' שביע' ב ב). — °ובהשאלה על מכה בגוף: ואם היה בה מכה והיא עולה בין חריץ לחריץ ולא השרישה מכיון שהבשר בריא אפילו יש בו יותר מכשיעור כשירה וכו' אם יש בכוליה ענבה (ויש בה שרשין) בינונית אם לא השרישה  כשירה ואם השרישה פסוליה (טריפות דארץ ישראל, תרביץ א ב, 315). —  °השריש שֹׁרֶש, קבע עקר ויסוד: וכבר השרישו הקראים שורש עם אנשים שהיו דוחים תורה שבעל פה ומתחכמים בטענות (ר"י א"ת, כוזרי ג סה). וזה מה שברח ממנו הרב המורה ז"ל בזה השורש אשר השרישו בידיעת השם יתברך (רלב"ג, מלחמ' ה' ג ב). — °ובלא מלת שֹׁרֶש, באותה משמ': כי יציאת המרכז גם כן יש בו מן היציאה ממה שהשרישו אריסט"ו (ר"ש א"ת, מו"נ ב כד). שהם הניחו הפך מה  שהשרישו ארסטוטלס (רלב"ג, מלחמ' ה' א ד). הנה כבר השרישנו הנביא ירמי' ע"ה רגע אדבר וגו' ושב הגוי מרעתו ונחמתי (ר"י אברבנאל, ש"א א, ויאמר ה' אל שמואל). — °ובדקדוק, במשמ' קבע אות כאות השרש, ולא כנוספת: נמצא הפותר משריש אלף באבחת (מנחם, מחברת, אבח, 12). ונון נוער השריש ונון נגע הוריש (תשו' דונש על מנחם, עמ' 24). ומ"ם מזח הוריש ונו"ן נגע השריש (תלמידי דונש, עמ' 13). 

— הִתפ', *הִשְׁתָּרֵשׁ, — השתרש השרש, התפשט בתוך הקרקע, וגם בהשאלה השתרשו הדברים, חדרו ונכנסו כשרשים: ולמה נמשלו כנטיעה, כשם ששרשיו של אילן משתרשים7 לכל מקום כך דברי חכמים נכנסים ומשתרשים7 בכל הגוף (ר' נתן, מד"ר במד' יד). — *נשתרש אדם בחטא, התרגל בו: מפני מה אמרו אם טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה, מפני שנשתרש בחטא (תוספת' ב"ק ז ב). — *ובמשמ' שֹׁרַשׁ ונעקר: ודואג נשתרש מחיי העולם הזה ומכל חיי העולם הבא (תנחו' בובר, מצורע, ד). — ובסהמ"א: בהתכונן ברוב הבריאה ומה שנשתרש ממנה בנפש המשתכל (ר"י א"ת, כוזרי ה כ). 

— קל, °שָׁרַשׁ8, — עקר, כמו פִע', שִׁרֵשׁ: בט"ו תקפ"ט אחר עיבור עקור מלשרוש9 (סימן הדחיות בקביעת שנים). — ואמר הפיטן: ושרט מגוך גרע פן תהי לשרוש (רי"ץ גיקטילה, אזהרות, זולאי, ספר היובל לאפשטיין, 167). 

— נִפע', °נִשְׁרַשׁ, — בדקדוק, אות נשרשת, אות שרשית, שהיא משֹׁרֶש התבה: להורות האותיות הנשרשים והבאים לשרת תוך המלה ושתי קצותיה (מנחם בן סרוק, פתיחת המחבר בראש מחב' מנחם). מרתה, כמו למרה וכו' והתי"ו היא במקום ה"א הנשרשת בתיבה מרה (רש"י, שמות טו כג). והמתּה את העם הזה, והתי"ו מודגשת לפי שתבא במקום שתי תוי"ן, האחת נשרשת שאין מיתה בלא תיו, והאחרת משמשת כמו אמרתי חטאתי עשיתי (הוא, שם כג כז). ובי"ת של בצעננים אומר אני שאינה נשרשת בתבה אלא משמשת היא (הוא, ישע' לג כ). — ובמשמ' נעקר: ומצינו כדואג האדומי וכו' נשרש10 מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ג, 339). — ואמר המשורר: היקטף יחיד אביו באבו וכו' וישרש בהגמל ילודו והוא שרש לשר גמל חסדים (ר"ש הנגיד, הכימים, בן תהלים, הברמן ב, 11).

— הָפע', °הֻשְׁרַשׁ, — נאחז, או נאחז בו דבר כשרש בקרקע: מפני השענו על מה שכבר נודע והושרש שלא תבא נבואה וחזון אלא בחלום או במראה וע"י מלאך (רלב"ג, מלחמות השם ב מא). כי הנפש המחשבית אשר תושרש מהתמזגות היסודות ומכח החמר והפועל היא מיוחדת (ר"י מפיסא, מנחת קנאות, קופמן, 70). שכבר הושרשנו שהידיעה האלהית לא תבטל טבע האפשר (ר"י אברבנאל, ש"א כג א, ויגידו לדוד). כדי שנהיה מושרשים בידיעת העקרים האלה והאמונה האמיתית תהיה חקוקה בלבבנו (ר' טוביה כץ, מעשה טוביה, פתיח', א:). — ואות מֻשרשת, כמו נשרשת, שהיא מן השרש: ולא יתכן לפרש צמתך לשון צומת שתהא התיו מושרשת בתיבה (רש"י, שה"ש ד א) .