שֹׁׂרֵר

1, שׁוֹרֵר, שׁוֹרְרַי, שׁוֹרְרָי, שֹׁרְרָי, ש"ז, — אויב, שונא, Feind, Angreifer; ennemu, agresseur; enemy, agressor: יי' נחני בצדקתך למען שׁוֹרְרָי (תהל' ה ט). ונחני בארח מישור למען שֹׁרְרָי (שם כז יא). ישוב הרע לְשֹׁרְרָי באמתך הצמיתם (שם נד ז). שאפו שׁוֹרְרַי כל היום (שם נו ג). אלהים יראני בְשֹׁרְרָי (שם נט יא). — ואמר הפיטן: רעוץ ארי בלי צרי, דחוי חרי בשוררי מצוררי וזה פרי דבר מרי בבקרי משֻבות (ראב"ע, אני אני, שער השיר, 149).



1 [רגילים המפרשים לגזר מלה זו מן שׁוּר, במשמ' ראה, וכאלו ארב, וכן רגילים הם לבאר כלשון אויב ואורב גם בְּשׁוּרַי (תהל' צב יב). ואולם, כמבֹאר בהערות העורך,  אין להניח משמ' זו של שׁוּר (כאלו ארב באיבה) במקרא, ויתכן שיש ל,גזר שֹׁרֵר ,שׁוֹרֵר במשמ' אויב מן שרר במשמ' עריץ, תוקף, וצ"ע.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים