שְׂבִיעָה
*, ש"נ, — שה"פ מן שָׂבַע, מצב השָׂבֵעַ: הזהרו שלא תמרדו בהקב"ה שאין אדם מורד בהקב"ה אלא מתוך שביעה וכו' וכן אתה מוצא באנשי דור המבול שלא מרדו אלא מתוך שביעה (ספרי, דבר' מג). ואכלת ושבעת, אכילה שיש בה שביעה ואי זה זה כביצה (יומא עט:). אם למדת תורה בשעת שביעה אל תשב לך בשעת רעבה (אדר"נ ג). בקדש הסך נסך שכר ליי' (במד' כח ז) שהוא לשון שתיה לשון שביעה לשון שכרות (ר' ינאי, תנחו' פנחס יב, וכעין זה מד"ר במד' כא)1. — ובסהמ"א: ועל ברכי החכמה והמוסר לא גודלו, יסורו וכו' להזמה השביעה והסביאה חמדת הון ושטף חמה (ר"ש בלוך, שבילי עולם ב). — ובצרוף שביעת רצון במשמ' קֹרת רוח2, Zufriedenheit; content(e)ment נוהג בספרות ובדבור.
1 [וכך צ"ל גם בירוש' סוכ' ד ז במקום: שיבעה.]
2 [עי' שָׂבֵעַ, הערות.]