שָׂב

ת"ז, — זקן, לבן השערות, Greis; vieillard; aged man: גם שָׂב גם ישיש בנו כביר מאביך ימים (איוב יה י).1 — ואמר ב"ס: מלל שב כי הוא לך והצנע לכת ואל תמנע שיר (ב"ס גני' לה ג). — °ואמר המשורר: ויש שׂבים ונפשותם נערות ויש נפש מלא ימים כנער (ר"ש הנגיד, היש יתרון, בן משלי, אברמסון, 106). עלי מה זה צביה שב בכל לב תשנאי על מה השיבתני ואיך מכל זקנה תאהב עלמה (רמב"ע, הענק, ברודי א, שנח). וקראתי לכל אחי ועמי, לתלמידי ולזקני ושבי, ארו מורי, ידידי, עם בשמי (חמדה גנוזה, עדלמן, כ). — ועי' סָב.



1 [לפי דברי העורך ב"הלשון והספר" ג, בפרק על ארון האלהים בבית שמש (עמ' 91 וכו'), מסתתרת המלה גם ב(ש"א ו יט): ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש, שכונתו: ויך בעם שָׁב עִם איש חמֻשים (ז"א גם זקן וגם בן חיל), אלף איש. ועי' גם שְׁבִי, הערה. במגלת ברית דמשק (עי' לאחרונה ב(מהד' ח. רבין, עמ' 13) ועוד) אין למצא מלה זו בצרוף שבי ישראל, כדעת אחרים; בתקופה שאחר המקרא, השתמשו שלא בשירה, בכתיב סָב, ועי' שם.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים