א. שׂוּר
וַיְָשַׂר, פ"ע, — כמו שָׂרָה, נלחם, נאבק: בבטן עקב את אחיו ובאונו שרה את אלהים, וַיָּשַׂר אל מלאך ויכל בכה ויתחנן לו וכו' (הושע יב ד-ה)1, ועי' שָׂרָה.
1 [לפי הענין ברור, שהכונה לצורה כגון וַיִּשֶׂר מן שָׂרָה, אלא שהנקוד בחר במבטא אחר, שאינו מתפרש אלא מן שׂוּר או שָׂרַר, וקשה לעמד על נמוקי הנקוד הזה. והפיטנים השתמשו בפעל לפי כתוב זה: וישר ישראל למלאך ויוכל לו לילה (יניי, אז רב נסים, קרוב' שבת הגדול), נ"א וישראל יָשַׂר למלאך, נ"א וישראל סר אל מלאך עי' פיוטי יניי, זולאי, צב, והערות שם.]