1, שׂרֵק, ש"ז, — גפן משֻבחת הנותנת ענבים אדֻמים, Edeltraube; noble; cultivated vine: ויעזקהו ויסקלהו ויטעהו שֹרֵק וכו' ויקו לעשות ענבים ויעש באשים (ישע' ה ב). ואנכי נטעתיך שׂוֹרֵק כלה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה (ירמ' ב כא).2 — ובסהמ"א, ואמר המשורר:  וקראתי בני ביתי וקמו לבן שורק ונכד הכרמים (ר"ש הנגיד, התדע את פעלי, בן תהלים, הברמן ג, 12). גפן אשר שורק בכרמי נטעה, הה לענפיה אשר נזמרו (רשב"ג, בימי יקותיאל, ביאליק-רבניצקי א, 57). והשקהו בכף עֹפר אהבים יליד שרק ובו יהיה מזֹרו (רמב"ע, הענק ב לז, ברודי א, שלד). — °ומ"ר שׂורקים:  ויורידני משם אל גנת האגוזים וכו' כרמיה שורקים מסֻקלים ומעֻזקים, שרשיה על יובל תשלח וכו' (רמב"ע, אגרת חי בן מקיץ, כהנא ב, 48).