ב. שׂוּר

1, פ"ע, — כמו שָׂרַר, היה לשָׂר, הורם לדרגת שָׂר בטכס המֹלך2: כי גם אוי להם בְּשׂוּרי מהם (הושע ט יב). — ובסהמ"א, במשמ' שָׂרַר, מלך, herrschen; régner; to reign: ואמר המשורר: משרת מלכים על כתפיו היתה ולפי דברו הגבירים שָׂרוּ (רשב"ג, בימי יקותיאל, ביאליק-רבניצקי א, 57).

— הִפע', הֵשִׂיר, במקרא רק הֵשִׂירוּ, עשה לשָׂר: הם המליכו ולא ממני הֵשִׂירוּ ולא ידעתי3 כספם וזהבם עשו להם עצבים למען יכרת (הושע ח ד). — ואמרו פיטנים ומשוררים: ואין מלך ושר אם לא השירוֹ (אשא עיני, שירי היחוד והכבוד, הברמן, סד). ובביתך בחר ובך חשק מהם ועל כל אותך הֵשִׂיר (רמב"ע, לא נחזה, ס' התרשיש, ברודי, שז).



1 [כחלוף פור – פרר וכד'.]

2 [פרשנים ומתרגמים הבינו פעל זה כאן כלשון סור בסמ"ך, ולפי זה אף השתמשו בו בסהמ"א (עי' ה. שׂוּר), ואין זה מסתבר. וכמבֹאר באריכות בספר העורך, הלשון והספר א, בפרק על מלך ושרים, כונת כל הפרשה להמלכת אליל מן האלילים בטכס המֹלך, וצרוף "שרים", דמויות אלהים משרתים, לאל המולך, ועי' בערך שׂר. ובטכס כזה יש שבחרו גם באלהי ישראל להיות אחד השרים האלה. ועי' הִפע'.]

3 [גם כאן הכונה לא להמלכת מלך ולהשרת שרים שבאדם, אלא למלך ושרים מן האלילים בטכס המֹלך.]

חיפוש במילון: