1, ש"נ, סמ' שַׂלְמַת, כנ' שַׂלְמָתוֹ, מ"ר שְׂלָמוֹת, כנ' שַׂלְמוֹתָי, שַׂלְמוֹתֵינוּ, שַׂלְמֹתַיִךְ, שַׂלְמֹתֵיכֶם, שַׂלְמֹתֵיהֶם, — כמו שמלה, ועי' שם: על כל דבר פשע על שור ועל חמור על שה על שַׂלְמָה וכו' עד האלהים יבא דבר שניהם (שמות כב ח). אם חבל תחבל שַׂלְמַת רעך עד בא השמש תשיבנו לו (שם שם כה). השיב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בְּשַׂלְמָתוֹ (דבר' כד יג). לא בלו שַׂלְמֹתֵיכֶם מעליכם וכו' (שם כט ד). ונעלות בלות ומטלאות ברגליהם וּשְׂלָמוֹת בלות עליהם (יהוש' ט ה). ואלה שַׂלְמוֹתֵינוּ ונעלינו בלו מרב הדרך מאד (שם שם יג). והוא (ירבעם) מתכסה בְּשַׂלְמָה חדשה וכו' ויתפש אחיה בַּשַּׂלְמָה החדשה אשר עליו ויקרעה שנים עשר קרעים (מ"א יא כט-ל)2. עֹטה אור כַּשַּׂלְמָה נוטה שמים כיריעה (תהל' קד ב). וריח שַׂלְמֹתַיִךְ כריח לבנון3 (שה"ש ד יא). — ובהשאלה: אם התרחצתי במו שלג וכו' אז בשחת תטבלני ותעבוני שַׂלְמוֹתָי4 (איוב ט ל-לא). — ובתו"מ רק בדרשת הכתוב: מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו (ר' שמואל בר נחמ', מד"ר בראש' ג). — ואמרו פיטנים ומשוררים: ובשר להלבישו בגידיו ועצמותיו וכו' ויקרם עליהם עור ובשר בשלמותיו (ראב"ע, בשם אל, כהנא א, 198).
1 [יש לראות שִׂמְלָה כצורה המקורית, שממנה נולד שַׂלְמָה בשִׂכול ההגאים.]
2 [במיכה ב ח: ואתמול עמי לאויב יקימם ממול שַׂלְמָה אדר תפשטון וכו' אין שמוש המלה ברור, ואולי הכונה ללשון שָׁלוֹם או שְׁלֵמוּת, כבהמשך: מעברים בטח שובי מלחמה.]
3 [אמנם במקצת תמוה הדבר שבתאור גופה של הרעיה יזכר ריח שלמותיה דוקא, אבל אפשר שהיתה זאת נסחה ספרותית שגורה כבברכת יצחק ליעקב (בראשית כז כז): וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו יי'.]
4 [כנראה הכונה: כי אז יהיו שַׁחֵת ותעובין לי לשמלה, ועי' בפרוש העורך.]