1 [אמנם אין התרגומים והפרושים כנראה אלא נחושים ע"פ הענין: השבעים והסור' מתרגמ' כלשון דבק (תֶתָּא, ϰολλή), וולג' runcina, מקצועה (ואלו מקצעות: Angularibus, מלשון מקצוע וזוית), וכן דוד בן אברהם אלפאסי במלונו: והי מן אלאת אלנג'אריה להא סן ואחד חאד ועמל בה אלחדוד פי אלכֹשב יקאל לה אלרקאן (ובעבר' והיא מכלי הנגרות ויש לה שן אחת חדה ויֵעשו בה הקצוות בעץ ונקראת רֻקַּאן) ; ות"י תרג': מסר ליה במשקולתא, וריב"ג כותב: ואפשר שיהיה בשרד בכלי מן הכלים כמו שנאמר ובמחוגה יתארהו ע"כ, ורש"י: יתארהו בשרד, מיישר אותו במסור שקורין דולדויירא (doloire, מין סכין ליִשור). אך כנראה צדק רד"ק: ישם גבול העץ בשרד והוא חוט הצבע שמסמן בו הנגר מה שרוצה לכרות מן העץ, ולפי הנאמר בערך שְֹרָד, קרוב, כנראה, פרוש זה לאמת, אלא שאין כאן צבע אדֹם דוקא, אלא צבע כהה, כצבע הארגמן והתכלת, שלא היו אדמים וכחֻלים, וצ"ע.]

2 [בסהמ"א הרבו להשתמש במלה במליצת הכתוב, עי' ר"ש הנגיד, אשכים ולבי, הברמן א, 130; מחברות עמנואל ב, ירדן, 43, ועוד.]