א. שָׂרָה
פ"ע, שָׂרִיתָ, שָׂרָה1, — נאבק, ringen; lutter; to wrestle: ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שָׂרִיתָ עם אלהים ועם אנשים ותוכל (בראש' לב כט). בבטן עקב את אחיו ובאונו שָׂרָה את אלהים (הושע יב ד). — ואמר המשורר: בו נקל עבטיט מכביד כי גבר ושרה (ר"י הלוי, ראשי עם, זמורה ג, 324).
1 [אין פעל זה בא במקרא אלא בפרוש השם ישראל וברמז לפרוש זה, ולא בכל שמוש טבעי בספור או בשירה, ואין השואת פעלים אחרים מיתר הלשונות הקרובות משכנעת. ואף אין לקשר בכך את המלה מִשְׂרָה, אשר שרשה ומשמעותה המדֻיקת אינם ידועים, ועל כל פנים איננה לשון האבקות.]