פ"ע, שָׂרְדוּ, — נמלט, נשאר לפטה: והשרידים שָׂרְדוּ מהם ויבאו אל ערי המבצר (יהוש' י כ). — ואמר הפיטן: מאז ועד עתה אנחנו נדחים ונשחטים ונטבחים שרדנו מתי מעט (בנימין בר זרח, איך נפתח, סליח' יום א'). — ואמר המשורר: בגדי שרד תפשט ושש כי מקשר חבל ושק לא מצאה שרדת  (רמב"ע, דמעה בעיני, ברודי, נא). ואשר שרד מהם עולם שערי חיים בעדם יסגיר (הוא, ענק א, שם, שיג). דעו כי השיר המעֻלה וכו' מספרד שרד ועל כל אפסי העולם נפרד (ר"י חריז, נאם הימן, שעה"ש, 174).

— * פִע', שֵׂרַד, — פעל לא ברור בהוראתו: מאי דכתיב את בגדי השרד וכו' תנא בגדים שגורדין אותן כברייתן מכליהן ומשרדין1 מהן כלום מאי היא ריש לקיש אמר אלו מעשה מחט (יומא עב.-עב:).

— פֻע', °שׂרַד, — כמושְׂרַד: ענפיו שרדו2 היות בגיים בטל (ר"א קליר, אאגרה, תפילת טל).

— הִפע' °הִשְׂרִיד, — השאיר שָׂרִיד: על צד מערבי (של הר הבית) לזכר השריד בו, וצג אחר כתלנו ולא רב ריבו (ר"א קליר, זכור את אשר עשה צר, קינ' ת"ב). רגנת מדוע השאיר מזרע מרעים פליטה, למה לא ישריד נח והוא לא חטא (רסע"ג, על חוי הבלכי, דודזון, 52). — ועי' °סָרַד.

— הֻפע', °הָשְׂרַד או הֻשְׂרַד, — כמו שָׂרַד: ואם במקור נדפס 'ואמ' כתרן וכנס יֻשרדו2 מפקדים לא ימעטו מששים רבוא מנקדים (ר"י קליר, מי יוכל לשער, קרובה לשבת שקלים). נין ונכד בל יושרר לאליפז ורעואל (ולנשטין,Unpubl. Piyyutim, 85)