תַּאֲנוּן

°, ש"ז, — התאוננות, תאניה, ואמרו פיטנים: יוקש ברק השנון אם הושלף לתאנון יקשיב תחנון חנוניו לזכור (ר"א קליר, זכר תחלת, מוסף א' ר"ה). פרעות שבע על חטאתיכם בשנון ועוד מכה כפלים לבקש תאנון (שאלות עתיקות בתנ"ך, רוזנטל, HUCA XXI). תבא שועת חנון ואנקת אסיר בתאנון לפניך רחום וחנון (ליאונטי בר אברהם, אנהים במר, שירמן, מבחר השירה העברית באיטל', עב).

חיפוש במילון: