1 [המסרת ראתה במלה חֶלְאָת את הפעל שבמשפט, ועל כן נקדה תְּאֻנִים כש"ע, ובן־זאב במלונו מביא גם תְּאוּנָה במשמ' כזו (Murren), אך רד"ק גוזר את המלה מן אנה, וז"ל: וממשקל הזה תְּאֻנִים הלאת (יחזק' כד) הנפרד תְּאוּנָה בפלס תְּבוּנָה ונאמר הקבוץ בלשון זכרים כמו מן חִטָּה חִטִּים (מכלול, קעב.) והמחבר במלונו הקטן אומר: תְּאוּנָה  das Murren;     תְּאוּנִים, — אֻ— Beschwerde, Mühe.

אך לפי כל הענין נראה לגרס בכתוב במק' הלאת צורה מן חלאה, חֲלָאֹת וכד', ועל כן יש לבקש באותיות תאנים, כלן או רֻבן (כי כן אפשר לצרף מ אל חלאת, בנקוד שונה), פעל ולא שם, ואולי, למשל, המכון הוא: תתך (במק' תתם) חלאתה, תֶּאֱגֹם חֲלָאֹת, כלשון כדור נפוח ואגמן (איוב מ יב). ואלו המסרת הפרשנית הבינה תאנים בדרך כלל כלשון התאוננות מן און, בגזרת המלה מן און, וכן שמושה בסהמ"א. ובגזירה מן אנה נוצרה בלשון ימינו המלה תְּאֻנָּה, כלשון פגיעה שאֻנְּתָה לאדם, גם בצרופים כגון תאנות דרכים, Unfall; accident. ועי' גם תְּנוּאָה.]