תְּבַלֻּל

1, ש"ז, — מום בעינו של האדם: או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד או גבן או דק או תְּבַלֻּל בעינו (ויק' כא יט-כ). — ובתו"מ: הרי בעיניו דק, תבלול, חלזון, נחש ועונב, ואיזהו תבלול, לבן הפוסק בסירא ונכנס בשחור (בכורות ו ב). — *ובמשמ' מי שיש בו תבלל: פסח מצרים לא נהגו בו דקין ותבלולין ופסח דורות לא נהגו בו דקין ותבלולין (תוספת' פסח' ח יא). — ובסהמ"א, ואמר המשורר: באלול תבלול בעיני יהי אם אקנא לרבא ולהיות אמורא (עמנואל הרומי, באלול תבלול, מחברת ט, ירדן, 171). — °ותבלול בלב: היתכן שתתעכב בו (בלב) ליחה שתעשה בו מורסא או סרטן או תבלול או חבורה או בטול ההרגשה או רפיון כאשר יתכן בשאר האברים (ר"י א"ת, כוזרי ב מ).



1 [גם צורתה וגם פרושה המדֻיק של המלה, שאין לה רע במקרא ולא תמורה דומה בלשונות הקרובות, לא התבררו כל צרכם, ויתכן שאין נקוד המסרת אלא נקוד שבנסיון כשם שנקדו גם מלים ושמות זרים (כגון סנבלט, סנחריב) שלא ידעו מבטאם. והואיל ואין אף עדות לעצם הגרסה מחוץ לכתוב בודד זה, אף זו אינה מסמכת באמת. ואמנם כדברי המשנה (בכורות ו ב), ואיזהו תבלול לבן הפוסק בסירא ונכנס בשחור ע"כ, תֻרגם בנוסח של הוולג': albuginem, וכן עקילס סומכוס ותיאודוטיון λεύϰωμα, λελευϰομενος ועוד, אבל בשבעים πτιλ(λ)ός (מחלה המאדמת את העינים) ובנסחאות אחרות ביונ' ורומ' ύπόχυμα (האפלת העין), maculatus (מָכְתָּם), ועוד. ואין צורה על משקל תְּבַלֻּל — ולא כמו תַּחֲנוּן וכד' — מתאימה לגזירה מן בלל, שבחרו בה כמה מדקדקים.]

חיפוש במילון: