1, ש"ז, —  קש מחֻתך, המשמש למאכל בהמה ולעשות לבֵנים, Häckel; paille; chopped straw, chaff: ותאמר אליו (רבקה) גם תֶּבֶן גם מספוא רב עמנו (בראש' כד כה). לא תאספון לתת תֶּבֶן לעם ללבן הלבנים כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תֶּבֶן (שמות ה ז). ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקשש קש לַתֶּבֶן (שם שם יב). תֶּבֶן  אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו (שם שם יו). ואריה כבקר יאכל תֶּבֶן (ישע' יא ז, ישע' סה כה). והשערים וְהַתֶּבֶן  לסוסים ולרכש (מ"א ה ח). — וכדגמה לדבר קל, מוטס ברוח: יהיו כְּתֶבֶן לפני רוח וכמץ גנבתו סופה (איוב כא יח).  יחשב לְתֶבֶן ברזל לעץ רקבון נחושה (שם מא יט). —  ובפתגם: מה לַתֶּבֶן  את הבר נאם יי' (ירמ' כג כח). —  ובתו"מ: אף על פי שמרח נוטל מן הקוטעים ומן הצדדים וממה שבתוך התבן ואוכל (מעשר' א ו). לא ימכור אדם את תבנו ואת גפתו ואת זגיו למי שאינו נאמן על המעשרות (שם ה ד). אין כוברין את התבן בכברה ולא יתננו על גבי מקום גבוה בשביל שירד המוץ (שבת ב ג). המוציא את תבנו ואת קשו לרשות הרבים לזבלים וכו' (ב"ק ג ג). כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים (ר' יוחנן משום רשב"י, ברכ' נה.). תבן אתה מכניס לעפריים2 (מנח' פה.). — ובצרופים, *בית תבן: הנותן את עירובו וכו' בבית התבן ובבית הבקר ובבית העצים וכו' (ערוב' ח ד). — *וערמת תבן: ומתחילין בערמת התבן אבל לא בעצים שבמוקצה (ביצה ד א). — *וקֻפה של תבן: מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים וכו' (שבת יח א). וכן חבית של גרוגרות או קופה של תבן שהן נתונין בחלון וכו' (אהל' ו ב). — * ועסקי תבן וקש, דברים חסרי ערך:  אפי' לא באו (עכו"ם) על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת (ערוב' מה.). — ובסהמ"א: למורג חרוץ, כלי הוא של עץ וכבד ועשוי חריצים חריצים וכו' וגוררין על הקשין של שבלים ומחתכן עד שנעשו תבן דק (רש"י, ישע' מא יה).