1, ש"נ, — יבשה, ארץ, Festland; terre firme; continent: כי ליי' מצקי ארץ וישת עליהם תֵּבֵל (ש"א ב ח). ופקדתי על תֵּבֵל רעה ועל רשעים עונם (ישע' יג יא). שם תֵּבֵל במדבר ועריו הרס (שם יד יז). בל יקמו וירשו ארץ ומלאו פני תֵבֵל ערים (שם שם כא). הבאים2 ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני תֵבֵל תנובה (שם כז ו). לבש יי' עז התאזר אף תכון תֵּבֵל בל תמוט (תהל' צג א). אמרו בגוים יי' מלך אף תכון תֵּבֵל בל תמוט (שם צו י). יהדפהו מאור אל חשך וּמִתֵּבֵל ינדהו (איוב יח יח). — ובתקבֹלת תבל-ארץ וכד': כל ישבי תֵבֵל ושכני ארץ (ישע' יח ג). אכלה נבלה הארץ אמללה נבלה תֵּבֵל (שם כד ד). כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו ישבי תֵבֵל (שם כו ט). ישועת בל נעשה ארץ ובל יפלו ישבי תֵבֵל3 (שם שם יח). תשמע הארץ ומלאה תֵּבֵל וכל צאצאיה (שם לד א). עשה ארץ בכחו מכין תֵּבֵל בחכמתו (ירמ' י יב, שם נא יה). ותשא הארץ מפניו וְתֵבֵל וכל יושבי בה (נחום א ה). בכל הארץ יצא קום ובקצה תֵבֵל מליהם (תהל' יט ה). ליי' הארץ ומלואה תֵּבֵל וישבי בה (שם כד א). האירו ברקים תֵּבֵל רגזה ותרעש הארץ (שם עז יט, וכעין זה שם צז ד). בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ וְתֵבֵל (שם צ ב). כד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תֵּבֵל (משלי ח כו). מי פקד עליו ארצה ומי שם תֵּבֵל כלה (איוב לד יג). לא האמינו מלכי ארץ וכל ישבי תֵבֵל (איכה ד יב). — ותבל ארצו וכד': ואהיה אצלו אמון וכו' משחקת בְּתֵבֵל ארצו ושעשעי את בני אדם (משלי ח ל-לא). והוא מסבות מתהפך בתחבולתו לפעלם כל אשר יצום על פני תֵבֵל ארצה (איוב לז יב). — ובנגוד אל ים: ויראו אפקי ים יגלו מסדות תֵּבֵל (ש"ב כב יו). ירעם הים ומלאו תֵּבֵל וישבי בה (תהל' צח ז). — ואל מים: ויראו אפיקי מים ויגלו מוסדות תֵּבֵל (תהל' יח יו). — ובהקבלה אל עמים, לאמים: והוא ישפט תֵּבֵל בצדק ידין לאמים במישרים (תהל' ט ט). לפני יי' כי בא כי בא לשפט הארץ ישפט תֵּבֵל בצדק ועמים באמונתו (שם צו יג, וכעין זה שם צח ט). — תבל ומלֹאה: אם ארעב לא אמר לך כי לי תֵבֵל ומלאה (שם נ יב). לך שמים אף לך ארץ תֵּבֵל ומלאה אתה יסדתם (שם פט יב). — ועי' תַּבְלִית. — ואמר בן סירא: שמש וכו' בהצהירו ירתיח תבל (ב"ס גני' מג ב, סגל, רפח). — ובתפלה: יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך (עלינו לשבח). — ובסהמ"א, גם במשמ' עולם ומלואו, Welt, monde; world, ואמר הפיטן: קנינך יתדת גבעות בתבל תקועות באונך (יצחק בן גיאת, קנינך, שעה"ש 20). — ואמר המשורר: מה נואלו האומרים תבל חלום (רשב"ג, בימי יקותיאל, ביאליק-רבניצקי א, 53). ראה כי צחקה תבל ורכו לחייה אשר היו חזקים (הוא, ישלם הסתו, שם, 106). ועלית עלי תבל  כאלו נתנה לך אל שפחה חרופה (הוא, זרועי על, שם, 124). פרי שמחת מתי תבל דאגה (רמב"ע, פרי שמחת, ברודי, ה). ותבל תעשה תבל בזדון (הוא, שם, שם). והיא תבל  אנשיה תבלה (הוא, שם, ו). תבל באיבת לב ובצדיה תשנא בני שכל ותושיה, כשמה פעליה ושית זונה נקראת וסררת והמיה (הוא, תבל באיבת, שם, פה). הכי תבל בעינינו כליל ונחנו בה וימינו חלמות (הוא, הנפשי, שם, קכח). נבער אשר לפיק רצון תבל ירוץ (הוא, הענק ח, שם, שפה). — והשתמשו האחרונים במלה זו גם שלא בשירה, אף בתוספת ה הידיעה: הזמן רופא אמן חיש יעל אבר יעל צרי אל כל צרה ואבל ומעט מעט תשוב בה חמדת התבל (יל"ג, אל תאמינו לדמעות, משלי יהודה ד ט, 166). האם אאמין בחיי התבל (סמולנסקין, התועה בדרכי החיים ב כ).