*, ש"נ, — גִּלּוּחַ, פעֻלת המגלח או המתגלח: אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפורים (מגי' א ז). הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים ומן התגלחת ומן הטומאה (נזיר א ב). שלשה מינין אסורין בנזיר הטמאה והתגלחת והיוצא מן הגפן וכו' (שם ו ה). יום תגלחת זקנו ובלוריתו (ע"ז א ג). כשם שהוא נראה לנגעו כך הוא נראה לתגלחתו (נגע' ב ד). ביום השביעי מגלח תגלחת שניה כתגלחת הראשונה (שם יד ג). ואם מגלח את הנתק אפילו נזיר הרי זה מגלח, תגלחתו בכל אדם ותגלחתו בכל דבר (תוספת' שם ד א). אם אמרת במצורע שמגלח תגלחת שנייה לפיכך יגלח כל שערו, תאמר בנזיר שאין מגלח תגלחת שנייה (ספרי במד' כח). הרי שהיה נזיר ומצורע מהו שיגלח תגלחת אחת ותעלה לו לנזירותו ולצרעתו (שם שם לח). י' דברים מחזירין את החול' לחליו וחליו קשה, אלו הן וכו' ותגלחת ושחלים וכו' (ברכ' נז:). כל מעשיהם של ישראל מובהלים מן אומות העולם, בחרישתן ובזריעתן וכו' ובתגלחתם ובמניינם (ר' לוי, מד"ר במד' י). — ומ"ר *תִּגְלָחִיּוֹת: עלה ומגלח ארבע תגלחיות1 וכו' (נזיר ס.). — ובסהמ"א: שיהא בו גידול שיער ל' יום לאחר שנתגלח בתגלחיות שתים של מצורע וכו' (רש"י, נזיר נד:, ד"ה וספרו). הקילו בשני תגלחיות ראשונות וכו' (תוס' שם נה:, ד"ה ומדקדק). — ומ"ר °תִּגְלָחוֹת: צריך לגלח ארבע תגלחות (רמב"ם, נזירות י א). — ואמר המשורר: ותשלשל השחת, גם רחק תגלחת (ראב"ע, שמעו נא, כהנא א, 184).