* 1, ש"ז, — סוחר, Kaufmann; marchand; merchant: על מקנה בין רב למעט ועל ממהיר2 מכר תגר3 (ב"ס, גני' מב ה.). — ובתו"מ: האונאה ארבעה כסף וכו' עד מתי מותר להחזיר עד כדי שיראה לתגר או לקרובו. הורה ר' טרפון בלוד האונאה שמונה כסף וכו' ושמחו תגרי לוד (ב"מ ד ג). כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר, ר' יהודה אומר אין אונאה לתגר (שם שם ד). מי שיש לו גנה לפנים מגנתו של חברו נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסים וכו' ואינו מכניס לתוכה תגרין (ב"ב ו ו). איזה הוא תגר כל שהביא ושנה ושילש הלוקח מן התגר ואמר זה מתוקן וזה אינו מתוקן דמאי (תוספת' דמאי ד כא). לא יצא כהן לחוצה לארץ אפילו לישא אשה אלא אם כן הבטיחהו תגרין שהקדימו זמנו של יריד וכו' (שם ע"ז א ט). מה שתגרי אומות העולם מוכרים להם יוצא מהם אבל המן אינו יוצא מהם לעולם (ספרי בהעלותך פח). איזהו תגר שביעית זה שיושב ובטל כל שני שבוע, כיון שבא שביעי' התחיל מפשט ידיו ונושא ונותן בפירות שביעית (ירוש' סנה' ג ו). לא בשמים היא (התורה) לא תמצא בגסי רוח, ולא מעבר לים היא לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרים (ר' יוחנן, ערוב' נה.). כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן וכו' אינן רואין סימן ברכה לעולם (פסח' נ:). —  ואמר הפיטן: המון תגר וגוי מתגר כשרה היא מחטבת (שש מאות, אהבה לפרש' שלח לך).