תִּגּוּר
° 1, ש"ז, — התגרות ריב ומדון, שנאה: ונגש העם, יהיו דחוקין ונגושין זה על זה בתיגור וחירום (רש"י, ישע' ג ה)
1 [כמבֹאר בהערת העורך לערך א. קָרָא (הערה 25), אין תגר או תגור, תיגור בצרוף: קרא תגור על פ', אלא טשטוש לשון במק' קרא קתיגור, קטיגור, ואין כאן מלה עברית מקורית. — °תִּגּוּר, ש"ז, נוהג בלשון ימינו במשמ' עמידה על המקח כתַגר.]