תֵּגֶר
* (?), תיגר1, ש"ז, רק בצרוף קרא תגר אחר או כנגד אדם או דבר וכד', — קרא את הקטיגור נגדו: אשרי אדם שנגעו בו ייסורים וכבש כעשו ולא קרא תגר אחר מדת הדין וכו' (פסיק' רב', אחרי מות, קפט). ועי' א. קרא.
1 [במבטא תֵּגֶר או תֵּגוֹר נוהגת מלה זו בדבור, ואפשר שגם מעתיקי הדברים שבתו"מ כבר הבינו את המלה כלשון תִּגְרָה והתגרות. ואולם, כנאמר בהערת העורך לא. קָרָא ׁ(הערה 25) וכמובא בדגמאות שם, בא בכתבי יד מתימן במקום זה הצרוף המקורי קרא קטיגור על (אחר, כנגד) פ', ואין תגר אלא מבטא מטֻשטש במק' קתגר, קטגור. והשוה צרופים הנוהגים ב"סלנג" האמריקני באותה משמ' כגון to call copper after somebody, קרא שוטר אחר פ' וכד'.]