תֶּגֶר

°, ש"ז, — התגרות וריב: והלא קשת סימן תגר ומלחמה לא סימן יישוב ושלום (פענח רזא עה"ת, אמשטרדם תנח, ז.). בין כך ובין כך ירבה החרום והתגר יגדל, השלוה תסור והשלום ידל (אבן בחן, ויניציה, סד.). מה היה למקובלים ומי הכניסם לתגר הזה (רמח"ל, חוקר ומקובל, ג).

חיפוש במילון: