תַּהֲלֻכָה

ש"נ, במקרא רק מ"ר תַּהֲלֻכֹת, במשמ' מסֻפקה1: ואעלה את שרי יהודה מעל לחומה ואעמידה שתי תודת גדולת וְתַהֲלֻכֹת (נחמ' יב לא). — ובסהמ"א, שה"פ מן הִלֵּךְ, וגם במשמ' קבוצת אנשים מהלכים אף בהלוך לראוה Zug, Festzug; procession, cortège; (festive) procession: גבורה יש בתהלכות פלכים וכל ככב אשר להן יחבר (ר"ש הנגיד, גבורה יש, בן משלי, אברמסון, 79). — °ובמשמ' קורות חיים, תולדות: והמקרה הזה קרה לרוב חכמי ישראל, אשר קורות חייהם ותהלוכתם עלי אדמות נדמה נדמה בתהפוכת הזמן (רפאל קירכהיים, תולדות ר' יונה, הרקמה, הוצ' גולדברג).



1 [קשה לראות את נוסח המסרת כנכון, וכן קשה הצעת התקון: והאחת הֹלֶכֶת, המובאת במלונים ובתנ"ך של קיטל. אך יתכן שהנכון הוא בקריאה: ואעמידה שתי תדות גדולת, את ההֹלֶכת לימין וכו', כנגד פס' לח: והתודה השנית ההולכת למואל (צ"ל: לשמאל). ושים לב לכתיב ת במק' את במכתבי שמעון בר כוכבא מגניזת המדבר.]

חיפוש במילון: