1, ש"נ, כנ' תּוֹכַחְתִּי, תּוֹכַחְתּוֹ, מ"ר תּוֹכָחוֹת, סמ' תּוֹכְחוֹת, תֹּכְחֹות, — כמו תּוֹכֵחָה: על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור ואצפה לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תּוֹכַחְתִּי (חבק' ב א). בְּתוֹכָחוֹת על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו, אך הבל כל אדם סלה (תהל' לט יב). ותפרעו כל עצתי וְתוֹכַחְתִּי לא אביתם (משלי א כה). מוסר יי' בני אל תמאס ואל תקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ (שם ג יא). אֹהב מוסר אֹהב דעת ושונא תוֹכַחַת בער (שם יב א). ריש וקלון פורע מוסר ושמר תּוֹכַחַת יכֻבד (שם יג יח). טובה תּוֹכַחַת מגֻלה מאהבה מסתרת (שם כז ה). שמעו נא תוֹכַחְתִּי ורִבות שפתי הקשיבו (איוב יג ו). — ובצרופים, תוכחת חיים:  אֹזן שמעת תּוֹכַחַת חיים בקרב חכמים תלין (משלי יה לא).—  ותוכחת חמה: והיתה חרפה וגדופה מוסר ומשמה לגוים אשר סביבותיך בעשותי בך שפטים באף ובחמה וּבְתֹכְחוֹת חמה אני ה' דברתי (יחזק' ה יה). ועשיתי בם נקמות גדלות בְּתוֹכְחוֹת חמה וידעו כי אני ה' בתתי את נקמתי בם (שם כה יז). — ותוכחת מוסר: כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תּוֹכְחוֹת מוסר (משלי ו כג). —  ואיש תוכחות:  איש תּוֹכָחוֹת מקשה עֹרף פתע ישבר ואין מרפא (שם כט א). — ובמגלות מדבר יהודה:  למה תביטו בוגדים ותחריש בבלע רשע צדיק ממנו פשרו על בית אבשלום ואנשי עצתם אשר נדמו בתוכחת מורה הצדק ולוא עזרוהו על איש הכזב (פשר חבקוק V, שורה 8). ואשיבה למבלעי דבר ולמשתוחיחי בי תוכחת וארשיעה דינו ומשפטכה אצדיק (מגי' ההודיות 9 9 , ליכט, 144). תריב ריבי כי ברז חכמתכה הוכחתה בי ותחבא אמת לק[ץ הגלותה ורזך ל]מועדו ותהי תוכחתכה לי לשמחה וששון (שם 9 24, שם, 147). — ובתו"מ: אמר ר' טרפון העבודה אם יש בדור הזה יכול להוכיח, אמר ר' אלעזר בן עזריה העבודה אם יש בדור הזה יכול לקבל תוכחת2  (ספרא, ויס, קדושים פרק ד). — ובסהמ"א: בעבור שיש בזה מן הביוש והתוכחת לבעלי הדעה הזאת (ר"י א"ת, חו"ה הבטחון ו). הרי כתר תורה תוכחת לכל באי עולם שכל מי שעוסק בתורה מעלין עליו וכו' (מנוה"מ לר"י אלנקאוה ד, 579). ודיניו ואנחותיו רבות, ולבו דוי, וסופו לרימה ותוליעה ותוכחותיו ארוכות (שם). —  ואמר המשורר: בגלוי תוכחת לבבי קודחת בשל הביא שחת בלבות היצורים (דונש, לקוטי קדמוניות, 49). — ועי' תּוֹכֵחָה.