ש"נ, מ"ר תּוֹכֵחוֹת, — דברי תוכחה וגערה Zurechtweisung, Tadel; réprimande, reproche; reprimand, reproof: כה אמר חזקיהו יום צרה וְתוֹכֵחָה ונאצה היום הזה (מ"ב יט ג, ישע' לז ג). אפרים לשמה תהיה ביום תּוֹכֵחָה (הושע ה ט). לעשות נקמה בגויים תּוֹכֵחוֹת בלאמים (תהל' קמט ז). — ובתו"מ: מלמד שהיו כולם בעלי תוכחה ויכולים לעמוד בתוכחות, א"ר טרפון העבודה אם יש בדור הזה מי שיכול לקבל תוכחה (ספרי דבר' א). שחתם (ירמיהו את דבריו) בדברי תוכחות (ר' אלעזר, ירוש' ברכ' ה א).  ומה תוכחה של בשר ודם כך תוכחה של הקב"ה על אחת כמה וכמה (חגי' ד:). תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה הי מינייהו עדיפא וכו' עד היכן תוכחה רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד קללה וכו' (ערכ' טז:). אלמלא בא הקב"ה עם אברהם יצחק ויעקב בדין אין יכולין לעמוד מפני תוכחה (שם יז.). באותה שעה תמהו האומות ואמרו זו תשובה וזו תוכחה (מד"ר ויק' כז). — ובפרט ככנוי לפרשת התוכחות שבויקרא כו יד וכו' ובדבר' כה ט וכו': אכתוב לו רובי תורתי אילו התוכחות (ירוש' חגי' א ח). ראויות היו התוכחות לומ' מפי בלעם והברכות מפי משה וכו' (מד"ר דבר' א). — ובסהמ"א: תתבלע חכמתך יוסר אלוה בתוכיחה (רסע"ג על חוי הבלכי, דוידזון, 50). — ואמר הפיטן: חלף לא ידעו עשות נכוחה ספרם חתום ליום תוכחה (סדור רב עמרם גאון ב, רכא, יוצר לפרש' זכור). — ועי' תּוֹכַחַת.