* ש"נ, — הוספה, Zusatz; addition: הבכּוּרים ותוספת הבכורים ועטור הבכורים, תוספת הבכורים מין במינו ועטור הבכורים מין בשאינו מינו, תוספת הבכורים נאכלת בטהרה וכו' (בכורים ג י). אימתי אמרו תוספת הבכורים כבכורים וכו' (שם שם יא). אחד הנכנס לעזרה ואחד הנכנס לתוספת העזרה שאין מוסיפים על העיר ועל העזרות וכו' (שבוע' ב ב). ומה חדש אין תוספת עבורו אלא בסוף אף שנה אין תוספת עיבורה אלא בסוף (מכיל' בא ב). הפוחת אחד מעשרה תרומ' והמוסיף אחד מעשרה תרומה אבל לא לחולין שאין הפחת והתוספת שוין (ירוש' תרו' ד ד). אחד ששמע שחרבה ירושלם וכו' חייב לקרוע וכו' אית תניי תני תחילת הקרע טפח ותוספת כל שהוא ואית תניי תני תחילת הקרע טפח תוספתו שלש אצבעות (שם מו"ק ג ז). כתיב ויספו השוטרים, אין לשון זה ויספו אלא לשון תוספת כאינש דאמר מוסיף אני על דברי ר' (שם סוטה ח ט). אם עשת קיצותא גובה את הכל ואם לאו מיגרע חמשה דינר לכל סלע ואינו נוגע בתוספת (של הכתובה) (שם כתוב' ו ד). יכול יהא ענוש על תוספת מלאכה (ביוה"כ) ת"ל וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה על עיצומו של יום ענוש כרת ואינו ענוש כרת על תוספת מלאכה יכול לא יהא ענוש כרת על תוספת מלאכה אבל יהא ענוש כרת על תוספת עינוי וכו' (יומא פא.). ותוסף ללדת (את אחיו את הבל), תוספת ללידה ולא תוספת לעיבור (מד"ר בראש' כב). תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר (שם שם סא). — *ותוספת, כמו תוספה, ככנוי לאֹסף ההלכות שלא באו במשנה ושכנסון ר' חיא ור' אושעיא, תוספתא: אין למדין לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספות אלא מן התלמוד (ר' זעירה בשם שמואל, ירוש' פאה ב ו). פלס ומאזני משפט לה' וכו' פלס זה המקרא מאזני זה המשנה משפט זה התלמוד לה' זה התוספות וכו' (ר' אחא, שם הורי' ג ז). תלמידי חכמים וכו' יש בהם מקרא משנה מדרשות והלכות תלמוד תוספות ואגדות (מד"ר שה"ש, שחורה אני). עשיתי לי שרים ושרות אלו התוספות וכו' ותענוגות אלו האגדות וכו' (שם קהלת סדרא א, כנסתי לי). ר' נחמיה אומר ויתרון ארץ בכל היא דברים שתראה הן מיותרים בתורה כגון תוספות של בית רבי ותוספות של ר' נתן וכו' אף הם נתנו למשה מסיני (שם שם, ויתרון). — ועי' *תּוֹסֶפְתָּא, *תּוֹסָפָה. — °ובמשמ' זיז תולעי שבקצה המעי האטים, appendix (עי' במקורות הנזכרים אצל מזיא-טשרניחובסקי, ס' המונחים לרפואה ולמדעי הטבע, 56), ועי' °תּוֹסֶפְתָּן. — ובסהמ"א: שהיו (הפרושים) מחדשים בכל יום תשובה בעבור תוספת1 הכרתם בגדולת האלהים וכו' (ר"י א"ת, חו"ה, עבודת האלהים ג). מי שאין לו תוספת2 אין לו חובה ואין התוספת מתקבלת עד שתפרע החובה וכבר התירו לנו וחייבו אותנו להתנדב בתוספת1 המצות כמ"ש מוסיפין מחול על הקודש, והתוספת3 בצום ובתפלה וכו' (שם יחוד המעשה ה). — °ותוספת של הגוף, צמיחה, גדול וכדו': חייבה החכמה נסות הנפש בגופות עפריות מקבלות הגידול והתוספת4 במצוע המזונות הראויים להם (שם הפרישות א). צמיחה היא מליצה מתוספת הגשם במזון בקוטרו ועל ההתיחסות הראוי וכו' (ס' הגדרים). ובתוספות כלים שנו רבותינו הסיקן והם נאים טהורים (ר' מיוחס שמות יב ט). — °ובחכמת החשבון במשמ' יתרון, עֹדף: כאשר חוברו שני מספרים והיה תוספת אחד מהם על מספר מונה שוה לחסרון האחר מהמספר המונה, הנה שניהם מחוברים שוים לכפל המספר המונה (רלב"ג, מעשה חושב, יד). — °ובדקדוק, במשמ' אותיות השמוש, בנגוד לשרש: ואמצא את מלת כל גבר על אחת משתי פנים אם יסוד אם תוספת תמצאנה (רסע"ג, ההקדמה העברית לאגרון, מק"נ, כז). — °ותוספות, החדושים שהוסיפו נכדי רש"י ואחרים לפרוש רש"י על התלמוד: התוספות השייכים כאן עומדי' בדף ל"ג ע"א מד"ה מאי טעמא (הערה על תוס' נזיר לא.). — °ובעלי התוספות, הרבנים שחברו את התוספות לפרוש רש"י לתלמוד5.