1, תֹּעֵבָה, ש"נ, סמ' תּוֹעֲבַת, מ"ר תּוֹעֵבוֹת, תֹּעֵבוֹת, תּוֹעֵבֹת, סמ' תּוֹעֲבוֹת, תּוֹעֲבֹת, תֹּעֲבוֹת, כנ' תּוֹעֲבוֹתַיִךְ, תּוֹעֲבֹתַיִךְ, תֹּעֲבֹתָיו, תּוֹעֲבוֹתָיהָ, תּוֹעֲבֹתֶיהָ, תּוֹעֲבֹתֵיכֶם, תּוֹעֲבוֹתָם, תּוֹעֲבֹתָם, תּוֹעֲבוֹתֵיהֶם, תּוֹעֲבֹתֵיהֶם, תֹּעֲבוֹתֵיהֶם, תּוֹעֲבוֹתֵיהֶן, — דבר משֻקץ ומגֹעל, Greuel; abomination: כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי תוֹעֵבָה היא למצרים (בראש' מג לב). לא תאכל כל תּוֹעֵבָה (דבר' יד ג). כי יחנן קולו (של שונא) אל תאמן בו כי שבע תּוֹעֵבוֹת בלבו (משלי כו כה). —  וככנוי לאלהים אחרים: יקנאהו בזרים בְּתוֹעֵבֹת יכעיסהו (דבר' לב יו). ואת הבמות וכו' אשר בנה שלמה מלך ישראל לעשתרת שקץ צידנים וכו' ולמלכם תּוֹעֲבַת בני עמון וכו' (מ"ב כג יג). ויתרו לְתוֹעֵבָה אעשה לבול עץ אסגוד (ישע' מד יט). — ובצרופים, תועבת האל, מה שהאל מתעב: לא תחמד כסף וזהב עליהם וכו' כי תוֹעֲבַת יי' אלהיך הוא (דבר' ז כה). ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תּוֹעֲבַת יי' (שם כז יה). מאזני מרמה תּוֹעֲבַת יי' ואבן שלמה רצונו (משלי יא א). — ותועבת צדיקים, כסילים וכד': תאוה נהיה תערב לנפש וְתוֹעֲבַת כסילים סור מרע (משלי יג יט). תּוֹעֲבַת מלכים עשות רשע כי בצדקה יכון כסא (שם יו יב). תּוֹעֲבַת צדיקים איש עול וְתוֹעֲבַת רשע ישר דרך (שם כט כו). — ותועבת הגויים, תועבה שהגויים עושים אותה: לא תלמד לעשות כְּתוֹעֲבוֹת הגוים ההם (דבר' יח ט). עשו ככל הַתּוֹעֲבֹת הגוים אשר הוריש יי' וכו' (מ"א יד כד). — ותועבות רעות: הכה בכפך וכו' אל כל תּוֹעֲבוֹת רעות בית ישראל (יחזק' ו יא). בר וראה את הַתּוֹעֵבוֹת הרעות אשר הם עשים פה (שם ח ט). — וגלולי תועבות: ועל כל גלולי תוֹעֲבוֹתַיִךְ (שם יו לו). — ודבר התועבה: אל נא תעשו את דבר הַתֹּעֵבָה הזאת אשר שנאתי (ירמ' מד ד). —  וחקות התועבות: ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות הַתּוֹעֵבוֹת אשר נעשו לפניכם (ויק' יח ל). —  ועמי התועבות: הנשוב להפר מצותיך ולהתחתן בעמי הַתֹּעֵבוֹת האלה (עזרא ט יד). — וצלמי תועבות: וצלמי תוֹעֲבוֹתָם שקוציהם עשו בו (יחזק' ז כ). —  ובשמושים עם פֹעל, עשה תועבה: ואיש אשר ישכב את זכר וכו' תּוֹעֵבָה עשו שניהם (ויק' כ יג). והנה אמת נכון הדבר נעשתה הַתּוֹעֵבָה הזאת בקרבך (דבר' יג יה). הובישו כי תוֹעֵבָה עשו (ירמ' ו יה). — ושם לתועבה: ןתבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לְתוֹעֵבָה (שם ב ז). — ושת את פלו' תועבה לזולתו: הרחקת מידעי ממני שתני תוֹעֵבוֹת למו (תהל' פח ט). — ובסהמ"א2: וכל מי שהיה משתחוה להמן היה משתחוה לתועבה שעשה לו (פדר"א נ). ותשלח (אלכסנדריה) את צלמי בניה אל אנטוניוס וכראותו הצלמים ויבער יצר תועבתו (יוסיפון, גינצבורג, רעה). — °וככנוי לבתי תפלה של גויים: ונשאר אז קיים כי כל יהודי שירצה לכנס בתועבות שלהם שיוכל לכנס (אגדתא דשמעון כיפא, נסחא ב, ביהמ"ד ילינק ו, 10). וכבר הגיד אבן רשד בספר ההויה והפסד כי נפל פלח רכב גדול במדינת אשביליה קרוב למגדל תועבותם (שער השמים לאבי הרלב"ג א, א). שיעלילו על היהודים שאחד מהם גנב צלם אחד של כסף מבית תועבותם (ר"ש אבן וירגה, שבט יהודה, הנובר, 125). וידע הגלח שלא ילך (היהודי) אחריו לתועבה ושהיהודי הלך לתבוע חובו הלך הגלח בבית התועבה וכו' (ס' חסידים, מק"נ ג תתתקסג). — °וככנוי לצלם המֻצלב: ולקחו להם (הישמעאלים) תועבה אשר נצלב עליו ישו הנוצרי וכו' והביאו התועבה עמהם לארץ ישמעאל (אלעזר בר יודא, QGJD II, עמ' 76).