°, פ"ע, —  כמו תָּעָה, בלשון הפיטנים:  תוע איולתו תס[לף] דרכו ועל תמים יזעף דרכו (ינאי, קרוב' לס' שמות, זולאי, פד).  וכתוע האספסוף בלי לתעות צוית (ר"א קליר, ערב אשר עלה, קרוב' ב פסח).  גזתי משברם ובמרחבמו תעתי (יחיאל בר אברהם, אני הגבר ראה עני, מבחר השירה העבר' באיט', שירמן, נ). —  ובינ' °תָּע, ככנוי לעשו:  תולדות תם ותע, תם לתאב ותע לתעב (ינאי, תולדות אהוב ושנאוי, קרוב' לבראש', זולאי, לז.).