*, ש"נ, — מ"ר תְּלוּלִת, — תל עפר קטן: התלוליות הקרובות בין לעיר בין לדרך, אחד חדשות ואחד ישנות, טמאות (אהל' טז ב). התלולות1 הקרובות בין עיר לעיר וכו' טמאין וכו' ואיזו הוא תלולות1 זו תלולות של עפר שעל גבי בקוע וכו' עפרה טמאה משום עפר תלולות וכו' (תוספת' שם שם א). אין לך שעושה בית הפרס אלא החורש את הקבר בלבד ור' אליעזר בן יעקב אומר אף התלולות (שם יז א). עפר תלוליות למה הוא טמא מפני שהנשים קוברות שם נפליהן (ירוש' נזיר ז ב). ר' יוחנן פתר קרא (קוצותיו תלתים) בתלוליות של עפר, מי שהוא טפש מהו אומר מי יכול לקצות את זה וכו' (מד"ר שה"ש, ראשו). — ובסהמ"א: הבורות השיחין והמערות והדומה להן והתלוי בהן כגון התלוליות והמגדלות וכו' (ראב"ע, חבור המשיחה  והתשבורת, מק"נ, 6). ופתרון גלוי לתלפיות לתלוליות כמו תלול וכו' (תשו' דונש על רסע"ג 72). — ° ותלולית העצם: צומת הגידין למעלה מהארכובה הנמכרת עם הראש היא וסמוך לה ומן אותן שלשה חוטין שנוטלין מנקרי הבשר מתלולית העצם שקורין צוקרו"ן (שבלי הלקט, טרפות יח)., — ואמר הפיטן: שנאן עליות וסוד פלאיות שיר מתלוליות יפצחו כי ימלוך (ר"א קליר, אנסיכה, מוסף ר"ה א).